הצצה לחייה של אישה, שהחליטה לאמץ את ירוק הזית ופשוט - לתת

בזמן שרוב בני גיל הזהב עוסקים בהתרפקות על ימים עברו, מרגלית פרס בת ה-71 מראשון לציון, מתחילה כל בוקר בקיפול תמונותיהם של שמונת נכדיה לארנק, ולבישת  מדים.

את מרגלית אני תופסת בדרך לטקס מיוחד במעמד הנשיא, ראש אט"ל וקצין לוגיסטיקה ראשי, במטרה להוקיר את מערך המתנדבים שפועל לילות כימים על "דלק" נדיר בהחלט - רצון לתת.

עוד לפני שהספקתי לשאול לשלומה, היא החלה לתאר בצחוק מתגלגל את רמת ההתרגשות, ולספר לי כיצד מצאה את עצמה מקפלת מדים ואורזת תיקים במשך 15 השנים האחרונות.

"לפני 15 שנים בעלי נפטר", היא מספרת, "אהבתי אותו בכל ליבי ופתאום מצאתי את עצמי לבד. התחלתי לחפש מקומות בהם אוכל לתת מעצמי - הרגשתי שזו הדרך הכי טובה להתמודד עם האובדן. לאחר עשרות מקומות, שפשוט הרגישו לי לא נכון, שמעתי שאפשר להתנדב בצבא".

אחד מהזיכרונות המשמעותיים מעברה, הוא של נכדיה וילדיה שבים הביתה על מדים, בעוד היא ובעלה ז"ל, שואלים לשלומם, שומעים חוויות, ועוזרים להם בכל שיצטרכו. "הם היו החיבור שלי לצה"ל. בכל פעם שכיבסתי להם את המדים או אפילו עשיתי את הפעולה הקטנה ביותר - הרגשתי יותר מחוברת למדינה". היא משתפת, "עכשיו אני עושה בדיוק את אותם הדברים - מסדרת מדים, דואגת לבלאי וללוגיסטיקה, רק הפעם אני הסבתא של כל החיילים בבסיס".

וממש לא רק במקום אחד, את השנים האחרונות בילתה מרגלית בהתרוצצות בלתי פוסקת בין בסיסים צבאיים בכל רחבי הארץ, שלוש פעמים בשבוע - החל מנחשונים ומחנה פיקוד העורף, דרך מצל"ח (מרכז ציוד לחימה וחלפים) שבצריפין, ועד לקריה, בכל פעם שנופלת לידיה הזדמנות - היא תופסת אותה בשתי ידיים סקרניות.

"לדעת שאתה עושה משהו שעוזר למישהו אחר, זו פשוט ההרגשה הכי טובה בעולם", אומרת מרגלית בחיוך. "החיילים שאני פוגשת הם חלק ממני ומהחיים שלי, אני מארחת אותם ומסייעת להם גם מעבר לצבא. זה הדדי -  הם נותנים לי, ואני להם".

כששאלתי את מרגלית כיצד מגיבים החיילים כשנתקלים בה לפתע בבסיס, היא מיד אמרה: "בהתחלה לוקח קצת זמן להבין, אבל עכשיו כולם מכירים אותי ותמיד מציעים לעזור בכל דבר. גם הנכדים בבית מתגאים, ומבקשים לראות תמונות שלי על מדים, זה הפיצוי על זה שלא שירתי בצבא בצעירותי. ממש סבתא-חיילת".

מערך המתנדבים בו מרגלית, ואלפי מתנדבים אחרים לוקחים חלק, הוקם בחיל הלוגיסטיקה, כדי להעלות את כשירות מחסני החירום. כיום המערך מכיל כ-11,000 מתנדבים, ומשלב בתוכו עולים חדשים, בעלי צרכים מיוחדים, ניצולי שואה, צעירים ומבוגרים כאחד, שמוכשרים בצורה המקצועית ביותר ומלווים על ידי מדריכות השרא"ל ומש"קיות המתנדבים.

אירוע ההוקרה שהתקיים היום (רביעי), הצדיע לאותם המתנדבים, ובפעם הראשונה בהחלט אף הוענקו להם סיכות המתנדב החדשות. צבעי הסיכה הינם, איך לא? כחול ולבן, והיא מורכבת משישה לבבות מחוברים אשר מייצגים את מתנדבי מדינת ישראל, לצד מתנדבי חמשת היבשות מהם מגיעים המתנדבים - אירופה, אמריקה, אסיה, אוסטרליה ואפריקה.

"אני מורידה את הכובע בפני חברי המתנדבים", מסכמת מרגלית את שיחתנו בהתרגשות, "אני לא יכולה להתחיל להסביר כמה השפעה יש לכל אחד ואחד מהם על החיילים, תחושת הסיפוק היא אדירה. זה כבוד גדול שמכירים במערך הזה, וכבוד להיות חלק ממנו. אין לי ספק שכל עוד אני יכולה לעמוד על הרגליים - אמשיך ואתן מעצמי לצה"ל".