פעם הם היו מלאי פסולת, והיום הם 3 הבסיסים הכי ירוקים בצה"ל. קבלו הצצה

לא הרבה יודעים, אבל בארצנו הקטנטונת יש שלושה בסיסים ענקיים שאחראים על כל מה שקשור בתחמושת צה"לית - החל מרכישה וקליטה, דרך אחסון, טיפול, אחזקה ואספקה לכלל היחידות ועד לאיסוף מחודש של תחמושת בלויה. 

בתוך כל המשימות הללו, הם בכל זאת מספיקים למצוא זמן לטובת פעילות סביבתית, שהקנתה להם את התואר הנכסף - "הבסיסים הירוקים ביותר בצה"ל". הכוונה היא לבסיסי מרכז התחמושת: נימרה במרחב צפון, נחל שורק במרחב מרכז וחתירה במרחב דרום.  

אפשר להגיד שכמות התחמושת שיש לצה"ל זהה לכמות האריזות שלה, שנזרקות לאשפה במרת"ח (מרכז התחמושת) - ומדובר בהמון. ואם זה לא מספיק, לשלושת הבסיסים הללו מגיעה גם פסולת מכלל היחידות הלוחמות בצבא. אז מה הם עושים עם כל זה?

אותה פסולת מועברת אל מגרשי האריזות, שכשמם כן הם - מגרשים ענקיים מלאים באריזות משומשות. "הם מחולקים לפי סוגים - יש בהם ערימות גדולות של עץ, פלסטיק, אלומיניום וברזל, ושטח מיוחד בו החיילים ועובדי צה"ל ממיינים בעצמם את הפסולת באופן ידני", מספר סא"ל ענן ג'אבר, מב"ס נימרה.

השבוע ייחנך בבסיס נחל שורק מגרש האריזות במתכונתו החדשה והמשופרת. התהליך שנעשה כדי להגיע למהפך הזה עוד טרי בזכרונו של סא"ל עמי אסייג, מפקד הבסיס: "כשיש כמות כל כך גדולה של זבל ושאריות, מהר מאוד אפשר להגיע למצב שהכול מפוזר ומבולגן. אנחנו יודעים שהמרת"ח הוא מקור לפסולת, וכל משאית שמגיעה לכאן מהשטח עלולה להשאיר אחריה ערימת אשפה ענקית. בפרויקט הזה, הצבנו לעצמנו מטרה להיפטר מאותם 'אתרי פסולת נקודתיים'".

תוך זמן קצר, כפי שהוא מספר, הצליחו לייצר מגרש אריזות מסודר, שבמשך ימים שלמים עמלו צוותים על מיון התחמושת שהייתה בו. אבל מי הם אלו שעשו את כל זה? מכל המפקדים קיבלתי את אותה התשובה: קיימת תורנות בין כל מי שנמצא בבסיס -  חיילי החובה, אנשי קבע, עובדי צה"ל ובוחני תחמושת מוסמכים.

שלושת הבסיסים כבר הפכו לסימן היכר בכל מה שקשור למחזור בצה"ל. מאריזות עץ של תחמושת שמגיעה מחו"ל הם בונים ספסלים ופינות ישיבה המעטרות את הבסיסים, תחמושת שאפשר "להציל" הם מכשירים ומשמישים מחדש, ועם שאריות המתכת והברזל הנותרות מתקנים ובונים "כלובי חי"ר" שמגיעים ליחידות השדה. אפילו את הפלסטיק והפליז הם מפרידים ומעבירים לאגף לייצוא ביטחוני במשרד הביטחון, שמוכר את הסחורה באמצעות מכרזים מוסדרים. 

לדבריהם, כל העשייה הזאת חוסכת אלפי שקלים ביום, בין אם מדובר בחיסכון במחיר קנייה של מוצר מסוים או בהכנסות ממכירת הפליז. 

כדי להבין את החשיבות העצומה של המהלך שנעשה בבסיסי המרת"ח בשנים האחרונות, עברתי שיעור היסטוריה קצר בחסות רס"ן אריאל גליזר, מפקד מכלול תחמושת במרחב דרום ובבסיס חתירה: "אל המרת"ח מגיעה תחמושת שיוצאת משימוש. יכול להיות שהיא נפגמה פיזית, או מבחינה כימית של אבק השריפה". 

"בעבר", הוא ממשיך, "היו מטביעים את כל זה בים - פתרון מאוד מזהם, ולפעמים זה היה צף בחזרה בחוף. לאחר מכן עברו לשיטה אחרת - היו טומנים בקרקע באזור ים המלח מאות טונות של תחמושת, שעדיין קבורים שם. הייתה גם תקופה בה השמידו בפיצוץ חלק משמעותי ממנה".

לא צריך לפרט למה השיטות האלו אינן מוצלחות במיוחד מבחינה סביבתית. במרת"ח ניסו לחשוב מה ניתן לעשות במקום, והגיעו למסקנה שאפשר להגיע לרווח כפול - מפרקים את התחמושת, מוכרים את התוצרים שלה, ומה שאי אפשר למכור - ממחזרים. כך גם מכניסים כסף ממכירת המתכות, וגם מפחיתים את הזיהום.

זה מתחיל מהדברים הקטנים והיומיומיים

הבסיסים עושים עבודה חשובה בכל מה שקשור לתחמושת, אבל שזה לא יטעה אתכם - הם עושים גם הרבה מעבר, ונמצאים בשיתוף פעולה מלא ועקבי עם "צבא ההגנה לטבע" - פרויקט ייחודי שמקדם שיח ועשייה סביבתית בצה"ל.

"זה מתחיל מהדברים הקטנים והיומיומיים, כמו לזרוק זבל לפחים הצבעוניים בבסיס ולשתול עץ לצד הדרך, וזה ממשיך לדברים הגדולים באמת", מסביר סא"ל ג'אבר, מב"ס נימרה, ונותן שלל דוגמאות - התייעלות אנרגטית, הרצאות והדרכות, סילוק נפלים, ביצוע סקרים חודשיים, חיסכון במים ופינוי פסולת.

"בחמש השנים שאנחנו במסגרת הזו, הספקנו המון", משתף רס"ן גליזר, "לדוגמה, ממש 'אימצנו' את ציר מעלה-אברהם. זה מסלול שנמצא בצמוד לגדר שלנו, ואנחנו מנקים אותו כל הזמן ועוזרים לשמור עליו". סא"ל עמי אסייג מדגים את שיתוף הפעולה הדומה בנחל שורק: "הם סיפקו לנו שתילים ואנחנו בנינו גינת ירק ממוחזרת בבסיס. אנחנו אפילו עומדים להשמיש מגדל ישן, לנקות ולהפוך אותו לתצפית על האזור".

אומנם לשלושת הבסיסים יש את אותה מטרה נעלה - השמירה על הסביבה - אבל זה לא מונע מהם להיות בתחרות מתמדת: "כל חודש אנחנו משווים מדדים. המטרה של כולם היא להיות המרחב הכי טוב", צוחק סא"ל ג'אבר, "איזה מרחב השקיע הכי הרבה בשטח האחסון שלו? איזו מחלקה ממחזרת הכי הרבה? אפילו עשינו תחרות של החנוכייה הממוחזרת הטובה ביותר".

בעינינו, אחת המשימות החשובות ביותר של צה"ל היא להוציא אזרחים טובים יותר, שאוהבים את המדינה ומעריכים את האדמה שהם חיים עליה. וזאת ללא ספק אחת הדרכים הערכיות ביותר להשיג אותה

הרוח הירוקה נשארת במפרשים גם כשיורדים בסולם הדרגות, ממש עד חיילי החובה. "חייל מגיע, מפשיל שרוולים, שותל עץ או מנקה נחל, מתלכלך, נהנה ובסוף מסיים את היום מסופק ועם תחושה של משמעות",  מתגאה סא"ל אסייג. "כשאתה רואה את זה מול העיניים שלך זה מחמם את הלב", מעיד רס"ן גליזר, "פתאום יש יוזמות של החיילים עצמם, לדוגמה איסוף פחיות, ואתה מבין שמה שעושים פה באמת משפיע". 

"אני מאמין שהכול מתחיל מדוגמה אישית", מציין סא"ל ג'אבר, "כשחייל רואה שלמפקדים שלו אכפת מהסביבה - הוא נדבק בזה בסוף. אפשר ממש לראות את 'אפקט החלונות השבורים' - כשמקום נראה מוזנח ומבולגן, זה נותן פריבילגיה להקטין ראש, וברגע שמתקנים את החלונות - בדיוק ההפך". 

שלושת המפקדים מסכימים שהפעילות הסביבתית כבר נמצאת עמוק ב-DNA של מרכז התחמושת. "אנחנו חיים ונושמים את הגנת הסביבה, ונמשיך כך", מצהיר סא"ל אסייג בחיוך רחב, "בעינינו, אחת המשימות החשובות ביותר של צה"ל היא להוציא אזרחים טובים יותר, שאוהבים את המדינה ומעריכים את האדמה שהם חיים עליה. וזאת ללא ספק אחת הדרכים הערכיות ביותר להשיג אותה".