קיבלנו שיעור על דוגמה אישית, ומהו כוחה של מג"דית הטנ"א הראשונה

להיות מפקדת ראויה, לתפוס פיקוד ולעמוד בראש - אלה המטרות שהציבה לעצמה סא"ל שרי אמסלם, מג"דית 638, מדי יום בשנתיים האחרונות. "זה התחיל מלזהות את החוזקות והחולשות של כל הפלוגות, לטפח אותן, לתת להן אהבה", היא מסכמת את התקופה, "והסתיים בכך שכיום, הם מאמינים בצדקת העשייה והחשיבות שלה". 

עוד לפני שסא"ל אמסלם נכנסה לגדוד הטנ"א, כבר הייתה לו זהות מגובשת משלו: "מדובר בגדוד המרכזי שנותן מענה אחזקתי לכל חטיבות הדרום בתיקוני הצמ"ה. יש לנו פה עוצמה מטורפת שמתחזקת מיום ליום. זה פסיפס של אנשים מרקעים שונים ולעיתים מצב סוציו-אקונומי מאתגר". 

בתחילת תפקידה היא בחרה להוביל ולפעול על פי קו מנחה של הנחלת ערכים. "חששתי אז כיצד אביא את הרוח שלי", היא משתפת, "אבל הבנתי שברגע שאנחנו גוף אחד ואני מבהירה להם שבלעדיהם שום דבר לא יעבוד, אז הם ירצו ללכת יחד - מתוך רצון ושותפות ולא מתוך קבלת סמכות. זה היה מאתגר לייצר סט ערכים על פיו כולם מתיישרים, לא משנה מה הרקע שלהם".

צעד נוסף שהיה חשוב לה, הוא ביסוס תחושת השליחות בקרב חיילי וחיילות הגדוד: "אני רוצה שהם יבינו שיש להם את היכולת להשפיע מעבר, ומה המשמעות שעומדת מאחורי כל צעד וכל פעילות שהם עושים.".  

ולא מדובר במילים יפות בלבד. בכל שבוע ניהלה סא"ל אמסלם שיחות פלוגתיות במטרה לשמוע מה צריך לשפר ואת תחושותיהם בנושאים שונים הנוגעים לעשייה. ולצד זה, היא גם פינתה זמן להתקשר למשפחות על מנת להכיר אותם ושאלה יבינו טוב יותר, ממקור ראשון, מה ילדיהם עושים במסגרת השירות בטנ"א. במיוחד בשנה הזו. 

"החיילים והחיילות פועלים מסביב לשעון כדי להחזיר את הכלים למעגל הלחימה", מספרת המג"דית על העשייה בשנה האחרונה, "בתור הגדוד הגדול ביותר בחיל הטנ"א, היינו שם לתת מענה ושירות לכל כלי בשטח, מהחילוץ שלו, דרך הטיפול ועד ההחזרה שלו לשטח. חלק גדול בלמידת התפקיד הוא להבין איזו פלוגה היא הנכונה לכל תיקון - על פי התקלה או סוג הצמ"ה".

"כל חייל ב-638 מבין את גודל האחריות, תפקוד הנגמ"שים והצמ"ה בצה"ל מוטל על כתפיו", כך מעידה - והיא אומרת זאת מניסיון. "את השירות התחלתי בחיל הלוגיסטיקה, כנהגת מבצעית. עם הזמן, שהתקדמתי בשירות, הגעתי לטנ"א וביצעתי מגוון תפקידים. לומדים את הזהות של החיל - שמאוד דורש לתקן, לשפר ולייעל את העבודה כדי להבטיח רציפות מבצעית".

בסוף, סא"ל אמסלם מאמינה שמפקדים צריכים להוות מודל לחיקוי ולהיכנס תחת האלונקה: "אני לא שולחת את החיילים שלי לבדם למשימות בערב חג ובשבתות, אלא אך ורק כשסגל הפיקוד ניצב לצידם. אני שמה דגש אדיר על כך שהמפקדים כאן יאמינו בצדקת הדרך, כדי שיוכלו להעביר אותה אל החיילים - זה הכול מתחיל ונגמר בדוגמה אישית". 

לפני כחודשיים, כך היא מספרת, קיבל גדוד 638 משימה מיוחדת: לעזור בבניית שכונת קבע לקיבוץ בארי המפונה. "ההרחבה למשפחות הוקמה בקיבוץ חצרים, אך היו חסרים 80 אנשי מקצוע שיעזרו ליישב את האוכלוסייה. כינסתי את כל החיילים שלי ואמרתי להם 'נכשלנו, אבל עכשיו, במסע ההתאוששות, אנחנו נעשה הכול על מנת להחזיר לתושבים את האמון בנו'".

כעת, כשהיא מביטה לאחור על הזמן בתפקיד, המג"דית היוצאת מאמינה שהמאמצים נושאים פירות. "החיילים והחיילות שלנו מבינים שבזכות הפעילות שלהם, צה"ל יכול להמשיך לסכל מנהרות ולתקוף מחסני אמל"ח, לחפש חטופים ולהכין את השטח ללוחמים. ברגע שאתה נותן אהבה אמיתית לחייל בקצה - הוא כבר ירצה לבד להמשיך ולפעול". 

את השרביט היא מעבירה הלאה אל המג"דית החדשה, סא"ל מלאני בן מויאל. רגע לפני החילוף היא משתפת על השיחה האחרונה ביניהן: "אמרתי לה שהם יודעים מה המטרות שלהם, וכל מה שנותר לה הוא לא לוותר להם - וגם לא לוותר עליהם. הם לימדו אותי שיעור ענק על אהבה, ושהיכן שזורעים אותה - שם צומח עולם".