גם בגיל 66, המילואימניקים האלה מובילים את צה"ל קדימה

לרנ״ג (במיל') בני היה חלום כבר מגיל צעיר - להיות נהג משא כבד. כך, בשנת 1977 הגיע למרכז ההובלה, ונשאר שם עד היום, בגיל 66. רס"ר (במיל') ע' בן ה-59, בכלל גילה על התפקיד מ'קרוואניסט' בים המלח ומיד התאהב בגלגלי הענק. שניהם מספרים שהתפקיד ממגנט אותם, גם שנים אחרי. 

"בהתחלה זה חודש אחד, ואז אתה רוצה עוד אחד ועוד אחד. התמכרתי, אני מפחד מהשחרור", מתאר רס"ר (במיל') ע', את הקשר המיוחד עם המקום שאחראי על שינוע כלי רק"ם, כלים כבדים, תחמושות, ציוד לוגיסטי ועוד. 

מרכז ההובלה הוא הגוף הגדול ביותר באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ואמון על כל תחום הניוד וההובלה בצה"ל, בדגש על משא כבד. הוא בנוי משלושה גדודי הובלה - אבירי הצפון, אבירי המרכז ואבירי הדרום. תחתיו גם חונה פלוגת מתנדבים, מילואימניקים כמו בני ועמיר, שלכולם דבר משותף אחד - אהבה גדולה להגה.

מפרוץ המלחמה, הפך המקום הזה לשחקן חשוב ומשמעותי עבור צה"ל, כשחייליו מניידים טנקים לשטחי הכינוס, מכניסים לאזורי לחימה תספוקת לוגיסטית, ציוד ותחמושת, מפנים פסולת ועוד. 

הנהגים מפזרים את המטען במוצבים שונים ברחבי הארץ - ולפעמים אפילו מחוצה לה, בשטח אויב. "יש משימות שאני נכנס במסגרתן לתוך עזה", אומר רס"ר (במיל') ע', "הרבה פעמים צריך לפרוק את הציוד, בין אם מדובר במים, מזון או נשק, בין המוצבים ברצועה". בנסיעות כאלה יצטרף אליו לוחם מלווה. 

והפעילות שלהם, כמו שהוא מעיד מגוף ראשון, לא חומקת מעיני הכוחות והמפקדים בשטח: "באחת ההובלות שלי, הבחין בי אחד המח"טים ליד המשאית ושאל אותי אם אני מגדוד אבירי המרכז. כשעניתי בחיוב, פתאום חיוך ענק נפרש על הפנים שלו. הוא עצר הכול ואמר תודה, וכמה הם מוקירים אותנו. חיילים מפרגנים לנו וזה הכי משמעותי בשבילי. זה נותן הרגשה מדהימה שמעריכים את העבודה שלך". 

אז כאמור, את חשיבות המרכז קשה לפספס, אך אופי השירות בו יכול להיות מאתגר בהחלט. הנסיעות הארוכות, מספרן הרב ומהירות הנהיגה האיטית, כל אלה יכולים להקשות על הנהגים. ובכל זאת, בפלוגת מתנדבים שלמה, תמיד תמצאו נהגים שכבר מוכנים עם הרגל על הגז. 

"שמע, זה כנראה משבר גיל חמישים", מתלוצץ ע', לשאלתי למה בחר להתפקד לפלוגה, "אני בעצמי מתלבט איזו תשובה לתת לך. אין לי מושג למה אני כל כך נהנה לעשות את זה - אבל אני מכור". 

וגם בני שותף לתחושות. "אני זוכר שבנסיעה הראשונה שלי עוד בסדיר, התרגשתי עד עמקי נשמתי כשעליתי על המשאית. וגם היום זה קורה לי עדיין. זה דבר שאני עושה באהבה, ואני גאה בעצמי, שגם בגיל 66 אני שמח לקום בכל יום ולעשות את התפקיד הזה".