יום עם הצוות שעוזר להחזיר את הצבע לבארי

"אנחנו כאן כדי לנסות לתקן - החל מהפן הפיזי ועד הנפשי", כך פותח את השיחה אל"ם (במיל') קובי דוסטקם, שלפני חודשיים התחיל לאסוף אנשי מקצוע והנדימנים (תיקונאים) כדי לעזור לקהילת קיבוץ בארי לאחר אירועי 7 באוקטובר. "קשה אפילו להתחיל לדמיין מה קרה פה באותה השבת".

אם תגיעו לקיבוץ היום, תראו שצבע טרי התחיל לכסות את המבנים המצולקים בגרפיטי ובחורי קליעים. לאט לאט, הקירות חוזרים לספר את הסיפור של משפחות הקהילה, והפרחים מכניסים גוון חדש-ישן. 

את מיזם השיפוץ לקחו על עצמם אל"ם (במיל') דוסטקם ועוד 11 חיילי מילואים מאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. הם יצאו למשימה בעקבות פוסט של חבר כיתת הכוננות של בארי, שחיפש 'הנדימנים' שיסייעו בקליטתם של חברי הקיבוץ - חזרה הביתה. 

אך קודם לכן, אנשי המקצוע לא פסחו גם על המגורים הזמניים של משפחות הקיבוץ שהועתקו לחצרים: "עזרנו עם כל מה שצריך, מתליית מדפים ועד תיקון שקעים. רצינו להמשיך לתרום ולשקם, כל עוד יש עבודה לעשות". 

לאחר חשיבה ארוכה יחד כיצד יש לגשת למצב המורכב בבארי, הם יצאו לעבודה. "בנינו צוות של 12 אנשים קבועים", הוא ממשיך, "כדי שיכירו את הפנים שלנו בקהילה וירגישו בנוח עם הנוכחות שלנו". 

הצלקות שהותיר 7 באוקטובר על הבתים, נותרו בצורה של "ס"פ מזוכה", יחד עם אותיות ומספרים נוספים - אותם השאירו צוותי זק"א. הבקשה הראשונה לצוות הטרי, הייתה לצבוע את כל הקירות החיצוניים בדיוק בצבעים המקוריים, ולתקן את פגעי הירי, בהם גלומות העדויות לאכזריות החמאס. 

 "התחלנו בגני הילדים ובמבנים הציבוריים", משחזר אל"ם (במיל') דוסטקם, "לעבור בשביל שמוביל לגנים ולראות את ההריסות מהירי לצד הבובות והמשחקים - זה כמו אגרוף בבטן".

הצוות פועל ברגישות רבה, ועד כה שופצו כ-40 מבנים בקיבוץ: "לפני כל מחיקה, אנחנו מתייעצים עם המשפחות והכול נעשה בתיאום מלא מולם. אנחנו לא ממהרים לצבוע - לא לפני שנקבל את אישורם". 

ככל שהתקדמו בתהליך, חלחלה בהם עוד יותר ההבנה של גודל הסיפור מאחורי כל קיר וקיר: "לפני שאנחנו נכנסים לבית, אנחנו שואלים על האנשים שגרו פה, מנסים להכיר אותם, לשמוע על מה שקרה ונוהגים בעדינות וברגישות המקסימלית. בשום פנים ואופן לא נוגעים או משפצים את הבתים מבפנים, לא עד שחברי הקיבוץ יחליטו מה הם רוצים שיקרה כאן".

"הנוכחות של אנשי צבא כאן לא מובנת מאליה. בהתחלה אנשי הקהילה היססו, וזה מובן מאוד", משתף אל"ם (במיל') דוסטקם. "היינו זרים לבארי, אך עם הזמן נפתחנו לאנשי הקיבוץ, ונוצר שיח אמפתי שחיבר אותנו גם לסיפורים של הקהילה מהשביעי. מדובר בהרבה מעבר לסתם תיקון פיזי, זה צעד בדרך להחלמה".

השיפוץ החיצוני, כפי שהוא מבהיר, אינו מחפה על העבודה הרצינית והמקיפה שיש עוד להשלים, בתוך מבני הקיבוץ ומעבר להם. והוא ואנשיו מתכוונים לעמוד לצדם עם מברשת, שפכטל ואוזן קשבת: "נהיה כאן עד שלא יהיה לנו עוד איך לעזור, עד שיגמרו כל הקירות, עד שתחזור השגרה".