המתנדבת בעלת שיתוק המוחין - והקצינה שעזרה לה להגשים את חלום הגיוס

זה היה נראה כמו יום שגרתי במשרד של קצינת האוכלוסיות הייחודיות באגף המודיעין, סגן ט' - עד שהיא בדקה את המיילים שלה. באותה תיבת דואר אלקטרוני שהיא מכירה מקרוב, המלאה בבקשות התנדבות וגיוס לצה"ל, נתקלה במפתיע בשם ובתמונה של פנים מעברה.

"'אני מכירה אותה!'", סגן ט' הכריזה בהתרגשות, באוזני שותפיה למשרד, ומיד נזכרה באותן השיחות האישיות עם ד', הנערה שביקשה להגשים את החלום שלה - ולהתגייס.

בצד השני, שעות בודדות לאחר מכן, מצלצל הטלפון בביתה של ד'. "אמא שלי רצה אליי וסיפרה לי שט' התקשרה, והודיעה שהיא מזמנת אותי למיונים לאגף המודיעין, ותעזור לי בתהליך עד יום הגיוס", היא משחזרת, "באותו רגע, ההתרגשות הייתה כפולה: גם ההבנה שאני באמת הולכת להתגייס, לצד המחשבה שט' היא זו שתלווה אותי בדרך שלי".

נריץ את הסיפור קצת אחורה - כשסגן ט' למדה בתיכון, היא חיפשה מסגרת התנדבות לשעות שאחרי הלימודים, ובמהלך אירוע חברתי עלה הרעיון להשתלב בעמותות של ילדים עם צרכים מיוחדים.

"היה לי חשוב שזה יהיה מקום בו גורמים לילדים להרגיש כמו כולם", היא משתפת את החזון שעמד לנגד עיניה, "הטיולים, ימי הכיף והשבתות הופכים לחלק מהשגרה היומיומית שלך - אתה עושה טוב למשפחה, ונותן לה זמן לחדש כוחות - ברגע שאתה נכנס לעולם הזה, מתאהבים בו וקשה מאוד לצאת, לכן אני ממשיכה לעשות זאת גם במהלך שירותי הצבאי".

באופן מפתיע, דווקא טוראי ד' היא זו שעזרה לסגן ט' להשתלב במסגרת הראשונה בה התנדבה: "בשבת הראשונה שהגעתי לבלות עם הילדים, שיבצו אותי יחד עם ד' - היא הייתה הילדה הראשונה שפגשתי מעולם הצרכים המיוחדים. בשנייה הראשונה הבנתי בדיוק מי היא ומה היא - בחורה שנלחמת על הרצונות שלה בכל דרך".

ומבחינת טוראי ד', סגן ט' הייתה לא רק חברה, אלא גם פתח לשיח על הגשמת חלום שהולך איתה מאז ומתמיד. "נולדתי עם שיתוק מוחין שמתבטא בעיקר בקשיים בהליכה שלי, אבל ידעתי שזה לא ימנע ממני להתגייס", מספרת ד'.

"למדתי 5 יחידות ערבית בתיכון, וידעתי שאני מכוונת להגיע לאגף המודיעין. באותו יום שט' הגיעה לשבת משותפת אצלנו, עם מדים ותג יחידה של אמ"ן - הבנתי שסוף סוף יש לי עם מי לדבר ולהתייעץ על המקום המתאים לי".

"תהליך הגיוס שלי עבר כבר הרבה שלבים", מדגישה טוראי ד', "מההחלטה להתנדב, דרך המיונים, ועד הסיווג הביטחוני - את כל התחנות האלה עברתי בדרך למטרה הסופית - ואין שמחה ממני שלא ויתרתי".

"העובדה שאני מתנדבת במשך שנים עם האוכלוסיות שקרובות כל כך לליבי, יצרה מצב, כמו עם ד', בו אני מלווה אנשים שאני מכירה היטב ויקרים לי בתהליך הגיוס הייחודי שלהם", מסבירה סגן ט'.

"לכן, היה לי חשוב מאוד שהיא תגיע למקום שבו היא תרגיש בנוח - מההנגשה לנכים במתקן רמות, שהתאפשרה הרבה בהשפעתה, ועד הנגשת המשרד בו היא משרתת, ובכלל אופי היחידה אליה היא הגיעה, שמתייחסת אליה כשווה בין שווים".

כשהשתיים נשאלות מה היה הרגע המרגש ביותר בתהליך הזה שעברו ביחד, תשובתן דומה וחד משמעית. "יום הגיוס שלי", עונה טוראי ד' בחיוך, "הרגע שבו עליתי פעם ראשונה על מדים מלאים, היה הסימן שהתהליך נגמר, ומעכשיו אני משרתת כמו כולם".

לדבריה מצטרפת סגן ט': "ד' התגייסה בגיוס הרגיל של חיל המודיעין ולא בגיוס מתנדבים - היה לי חשוב שכולם יראו את זה, ובאמת ברגע שהיא הייתה צריכה עזרה עם כמה מדרגות בגלל כיסא הגלגלים, שלושה בנים נעמדו מיד והורידו אותה למטה - אני חושבת שזה ערך מוסף משמעותי לשירות שילווה את מי שנכח שם".

ואם כל זה לא מספיק, טוראי ד' התגייסה ליחידה הטכנולוגית באמ"ן - בדיוק אותו מקום בו חברתה הטובה והמלווה שלה התחילה את שירותה.

"כשהגעתי ליום סיור ביחידה לפני הגיוס שלי, ט' לקחה אותי למקום בו היא ישבה, לא רחוק כלל מהמקום בו אני יושבת היום", נזכרת ד'. "הגיוס ליחידה שגדלתי בה מסמל את הידיעה שסגרנו מעגל", ממשיכה סגן ט', "היא נתנה לי את הפתח לעולם הצרכים המיוחדים, ואני נתתי לה את הפתח לשירות משמעותי באגף המודיעין".

"המתנדבים בשבילי הם ההוכחה שאם אתה יכול לחלום את זה - אתה יכול לעשות את זה, ואנחנו שם כדי לאפשר להם את ההגשמה העצמית הזו", מסכמת סגן ט', "גם למטרות הפיתוח האישי שלהם וגם למטרת התרומה שהם כל כך רוצים לתת לצה"ל".

"התהליך שעברתי בעצמי גורם לי לחזק יותר ויותר את העמדה שלי שאם משהו חשוב לך אתה צריך להילחם עבורו", מבקשת טוראי ד' להדגיש, "הגעתי למקום מעניין ומיוחד, עם אנשים מדהימים, וט' נמצאת שם לאורך כל הדרך, כדי לעזור בכל דבר קטן, וכדי להזכיר לי למה אני מסוגלת - אני מאמינה שכך זה יישאר".