האיש שבלעדיו 8200 לא הייתה נראית כך היום - חוזר להשלים את משימת חייו

שמו של סרן (מיל') עודד ריץ' מתנוסס כעת על מגן מתכת שניצב על מדף מיוחד בביתו, "במקום של כבוד", הוא אומר בחיוך. לפני מספר שנים, הוא כנראה לא דמיין את עצמו זוכה לקבל מתנה שכזו, במיוחד לא בסיטואציה בה היא הוענקה לו, אך תפנית בחייו הביאה אותו למעמד שריגש אותו עד מאוד. 

נחזור להתחלה. בשנת 1965, לאחר לימודים בטכניון ושירות כעתודאי, הגיע ריץ' ליחידה 8200 כקצין טכני. "היינו צוות מהנדסים מאוד קטן, גם בצד הפיתוח וגם בצד המבצעי, ולי היו כובעים בשניהם", הוא משחזר, "כבר מהגעתי ליחידה השירות היה מבצעי, יצאנו להרבה תרגילים בכל רחבי הארץ - אבל השיא הגיע טרום מלחמת ששת הימים".

צוותו של ריץ' נשלח לגבול מצרים על מנת לבצע תרגיל שיבחן את אחת הטכניקות הטכנולוגיות המבצעיות להעברת מידע, שהייתה בחיתוליה, וחדשה לגמרי עבור היחידה. "כמות האינפורמציה שזרמה כשהמקור הזה התייצב הייתה מדהימה, והשפיעה רבות על התפתחות המלחמה. השיטה הזו התפתחה עם השנים והפכה לאחד הכלים הבולטים שמזינים את 8200. מדהים אותי לחשוב שזה פרויקט שתמכתי בו מהיום בו עלינו על התדר הראשון, ועד היום בו הוא הפך למבצעי לכל דבר ועניין".

באותה תקופה, פעל סרן (מיל') ריץ' במישור נוסף - הקמת בסיסי ההאזנה של 8200. "הקמתי אני, בין היתר, את כל בסיסי המודיעין שנוסדו אחרי מלחמת ששת הימים. אני זוכר את הרגעים בהם הסתכלנו ואמרנו 'כאן יקום בסיס'. כל פיסת מידע שנקלטה בהם הייתה הישג עצום עבורנו. יש כל כך הרבה רגעים וסיפורים סביב מורשת היחידה הזו, סיפורים שעלולים להיעלם ברגע שהאנשים שזוכרים את הפרטים מאותה תקופה ייעלמו גם הם, וזה, בין היתר מה שגרם לי להתחבר ליחידה מחדש אחרי 55 שנה".

אבל זו לא הסיבה היחידה. לפני 13.5 שנים חלה סרן (מיל') ריץ' בסרטן מח העצם, ומאז המחלה מסרבת להרפות ממנו. "עברתי השתלה וטיפולים, אך לאחרונה מצבי פחות מוצלח, ומיציתי את רוב התרופות בשוק", הוא משתף בכאב עמום, "אני כרגע נמצא בכל מיני ניסויים רפואיים ומקווה שאעבור אותם בשלום, אבל גם מצבי הבריאותי הוא זה שהוביל לחשש שהמורשת שאני אוחז עלולה להיעלם, ולכן יזמתי מפגש עם החיילים והמפקדים ביחידה".

כך, בשבוע שעבר, צעד עודד בהתרגשות אל תוך משרדי מפקדת 8200 כדי לפגוש את חברי הצוות ההנדסי טכנולוגי, שהוא בעצם גלגול של אותו צוות בו פעל לפני זמן רב. "לא ידעתי איך זה יתפתח, איך תהיה קבלת הפנים שלהם ואיך הם יגיבו אליי, בכל זאת ותיק של היחידה שיכול להצטייר כפחות מחובר לעשייה של היום", הוא משתף, "להפתעתי, הם התעניינו מאוד בכל מה שאמרתי ובפרט באותם סיפורי מורשת מיוחדים בהקשר לבסיסים שהקמנו, ולכל השיטות המבצעיות שמהוות את הבסיס עליו מושתת היחידה".

"מדובר בחיילים צעירים שמבצעים היום את העבודה שבזמנו עשיתי, והם עומדים לצד מפקד היחידה ומקבלים אותי כולם יחד. זה היה מאוד, מאוד מרגש עבורי", הוא מספר, "אבל היה רגע אחד מרגש במיוחד".

בסוף ההרצאה של עודד, קם אחד הרמ"דים הטכנולוגיים ביחידה, רס"ן א', ואמר את הדברים הבאים: "קשה לי לתאר כיצד אני מרגיש כרגע מלבד צמרמורת, אנחנו ביחידה לפעמים חושבים שאנחנו ממציאים את הגלגל, אך הגלגל בנוי מדורות של אנשים נדירים, כמו עודד, אשר פיתחו את היחידה והפכו אותה למה שהיא היום. מבחינתי, עודד, אתה ההוכחה לכך, אני עוסק במשימות המזכירות את עבודתך בעבר. אני עומד ומצדיע לך על פועלך, מאחל לך אריכות ימים ואושר, תודה לך".

"ידעתי שמה שאספר יאמת לחיילים חלק מהדברים שהם כבר ידעו, ומה שהם לא ידעו ייכנס לראשונה לספרי הזיכרון של היחידה", מוסיף עודד, "בנוסף, קיוויתי שהם ירגישו שבאמת יש מקור מסוים לעבודה שהם עושים היום, שיצליחו להתבונן במבט אחורנית בפעילויות מבצעיות ופיתוחיות של מוחות שהחזיקו את המקום הזה עשרות שנים. אבל - לעובדה שהם ירגישו חיבור כל כך עמוק בין התפקידים שביצעתי אז לאלו שהם מבצעים היום, לא הייתי מוכן כלל".

"אני מקווה שאחזור למצב יותר יציב מזה שאני נמצא בו היום", הוא אומר בנימה אופטימית, "לאחרונה, כמו שאמרתי, הייתה לי קצת הידרדרות, אבל החברים שלי קוראים לי 'עוף החול', כי אני כל פעם צולח את המשברים האלו ומתרומם מחדש, אז לכו תדעו".

רמ"ט 8200, אל"ם ק', שנכח גם הוא במפגש, הדגיש את חשיבות המפגש בעיניו: "ביקורו של עודד, בוגר היחידה, הוא מרגש במיוחד, משום שמבחינתנו העמקה במורשת וההיסטוריה של היחידה היא אמצעי משמעותי להצלחה באתגרי העתיד שמתעצמים מרגע לרגע", אמר בפנייה לחייליו, "הטכנולוגיה משתנה ומתפתחת עם השנים, אך הבסיס של היחידה מאז ומתמיד היה הון אנושי איכותי, יצירתי שפורץ גבולות. לא בכדי היחידה ממשיכה באופן עקבי להזמין את בוגריה לספר ולו מקצת מעשייתם במלחמות ישראל. מדובר בסגירת מעגל אמיתית, ועשייתו של עודד היא נר לרגלי היחידה עד היום".

"אני חושב שחלק מהתובנות של המפגש, הן שבסך הכול לצד החידוש התמידי אנחנו בונים מערכות על בסיס דומה", מסכם עודד, "נכון שבכל פעם יש תיקון קטן, ועוד שיפור, אבל למי שלא יודע את ההיסטוריה קשה לפעמים להבין או להעריך לאן הגענו היום ומה הייתה התרומה בעבר לאותה התגלית. לכן אני גאה שזה מה שאני משאיר מעצמי ביחידה הזו, ובשאיפה אמשיך להשאיר עוד ועוד".