התוכנית של שומרות הסוד - קצינות המודיעין שהולכות "אחרייך"
איך מעודדים עוד קצינות צעירות למלא תפקידים בכירים? בשאלה הזו עוסקים לא מעט במערך מודיעין השדה, ובעזרת פרויקט מיוחד, אותו מובילים אל"ם מ' ורס"ן ד', פועלים לייצוג נשי רחב יותר. שמענו על השינוי שמוביל דור הקצינות החדש, על המיזם הייחודי "אחרייך", וכמובן - כיצד להגיע אליו
אני יושבת לשיחה עם רס"ן ד', רמ"דית חירום באחת היחידות ב-8200, ועוברות לידינו כמה קצינות צעירות ומחויכות - אני לא ממש מתייחסת לזה, כי מבחינתי זה מובן מאליו.
כמה דקות לאחר מכן, קצינה נוספת, הפעם בדרגת סא"ל, שואלת אם חם לי ואם אני מעדיפה להיכנס למשרד שלה - וגם בתקופת הקורונה, יש בהצעה שלה משהו טבעי לגמרי. בזמן שהיא מציגה את עצמה, אני תוהה אם העובדה שיש ביחידה כל כך הרבה קצינות, ואפילו בדרגות בכירות, היא תוצאה של עבודתן של נשים כמו רס"ן ד'.
בתחילת הקריירה הצבאית שלה, היא לא הייתה רגילה לראות מסביבה נשים רבות בתפקידים בכירים. לאחר שירות כרמ"ד מחקר באוגדת עזה במהלך מבצע "צוק איתן", רס"ן ד' נכנסה לתפקיד קמ"נית חטיבה - חמש שנים מאז שאישה שירתה בתפקיד הזה, ולפניה - מילאו אותו נשים בודדות בלבד.
"זו סוג של תחושה חלוצית, אפילו שלא הייתי הראשונה. בהתחלה הרגשתי שהכניסה שלי לתפקיד לא אמורה להיות אירוע תקדימי, אלא חלק משגרה - אבל זו פשוט לא הייתה המציאות", היא מעידה, ומוסיפה שבשלב זה היא החלה לשאוף לראות יותר ויותר נשים בתפקידי ליבה באגף המודיעין.
הדילמה קיימת בכל מקום
"במהלך השירות, הייתה בהחלט מוכנות מצד המחלקה שלי לתמוך בקידום קצינות לתפקידים בכירים, והיו המון קצינות מצוינות שיכולות לשרת בתפקידים האלה, אבל איכשהו הן לא הגיעו לשם", אומרת רס"ן ד', "היינו חייבים להבין איך אפשר לגשר על הפער הזה".
הניסיונות הללו למצוא פתרון הניבו פרי - פרויקט "אחרייך", או בשמו הקודם "נשים מובילות במוד"ש" (מודיעין שדה), ביוזמת ראש המחלקה, אל"ם מ', ובשיתוף היועצת הארגונית, סרן נטע חורש. לרשימת הקהילות הארוכה במחלקה התווספה גם קהילת נשים, בה התקיים שיח להפגת החששות של המשתתפות מהתחייבות לשירות צבאי ממושך.
הפרויקט יצא לפועל בהובלת מחלקת מוד"ש, שסיפקה את כלל המשאבים והתמיכה שנדרשו לקיום הפרויקט. הרמ״ח והמחלקה ככלל, מייחסים חשיבות רבה ליצירת קהילה נשית פעילה ויוזמת, המקדמת נשים להוביל ולהשפיע בתפקידי מפתח באגף המודיעין.
קהילת הנשים במוד"ש היא אחת מיני קהילות ידע רבות שהמחלקה מקדמת ומעודדת - כולן נועדו לפתח את השיח בין המשרתים ולהתאים את הסביבה הצבאית לחיילים ולקצינים הנמצאים בה.
מטרת המהלך להתאים את מסלול הקריירה הצבאית של קצינות צעירות לתוכניותיהן בחיים האישיים. "בעיניי יש המון מקום לפרויקטים כאלה, כי הדילמה הזו תמיד קיימת - קריירה או חיים אישיים?", היא מודה.
"בנקודה הפרטנית שלנו, אנחנו מתמקדים באינטנסיביות שבשירות במערך", מוסיפה רס"ן ד', "הגיע דור חדש של קצינות וקצינים לצה"ל, והמערכת צריכה להיות נכונה להתאים את עצמה אליו".
פרויקט "אחרייך" הוא מסלול חצי שנתי, שמזמין קצינות צעירות מכל אגף המודיעין לשבעה מפגשים חודשיים, בהם יעברו סדנאות משא ומתן, חוסן אישי ומקצועי, הרצאות מאנשי מקצוע אזרחיים וצבאיים בולטים ושיחות עם נשים מובילות בתחומן.
"היה לנו מאוד חשוב להפגיש אותן עם מח"טים ועם קמ"ניות חטיבה", היא מפרטת, "גם קצין המודיעין הראשי הגיע לשוחח איתן, כדי שיבינו את משמעות ומשקל התפקיד ואת הרצון שיקחו חלק משמעותי בדרגי השטח, ולאחר מכן כקצינות מטה מובילות".
את מטרת הפרויקט רס"ן ד' יכולה להסביר בקלות, באמצעות דוגמה לאירוע שקרה במהלכו: "במפגש הראשון, הקצינות מילאו שאלון מוטיבציה בנוגע להמשך שירותן במחלקה, וכמות נכבדת של נשים כתבו שהן לא רואות את עצמן ממשיכות לשרת לאורך זמן".
"כמובן שלא רצינו לכפות על אף אחת מסלול שהיא לא מעוניינת בו, אבל המטרה הייתה להבין מה החסמים שמונעים מהן לראות את השירות במוד"ש כקריירה אפשרית, ולשנות את התפיסה הכללית שלהן לגבי המחיר שהשירות גובה מחייהן האישיים", היא מבהירה.
באותו שאלון, הקצינות פירטו על חששות מקצועיים ואישיים שמלווים אותן, בין היתר שלא יצליחו להתקדם מכיוון שהן לא עוברות במסלול ה"מסורתי" שכל קמ"ן עובר במהלך השירות, או דאגה לחיי המשפחה שלהן.
"החוויה האישית שלי שונה, אבל במהלך השירות נחשפתי לזה פעמים רבות, ובמחלקה מוד"ש מתקיים על כך שיח ארוך שנים", היא משתפת, ומוסיפה בהחלטיות: "הייתה הבנה שהמערכת רחוקה מלהיות מושלמת ושהיא חייבת להשתנות כדי לאפשר קידום מהסוג הזה. הפרויקט הפך להתחייבות בפני הקצינות, שהשינוי הזה יקרה".
קמ"נית הגדוד הכי זקנה בצה"ל
"הבשורה הייתה בזה שהמערכת עצמה הייתה פתוחה ונכונה להקשיב וללמוד - אחת המטרות העיקריות שלנו הייתה ליצור קהילה ומערכת תמיכה בין חברות הפרויקט", מציינת רס"ן ד' בחיוך, "רצינו שהן יכירו, יסמכו אחת על השניה וישאבו זו מזו השראה".
כשאני שואלת אם החיוך מרמז על זיכרון ספציפי מהקהילה שנוצרה בין הנשים, היא מספרת לי על המפגש הראשון שלה עם סגן ר': "היא מסוג האנשים שברור לך מהרגע הראשון שאת בת מזל שהם בכלל מדברים איתך. אבל למרות שכל דבר בה צועק 'קצינה בתפקיד ליבה' - בהתחלה היא בכלל לא תכננה שירות ממושך".
סגן ר' עלתה מניו יורק כשבידה שני תארים מאוניברסיטת היוקרה "בראון", התגייסה בגיל 24 וכעת משרתת כקמ"נית גדוד 603. "אני קמ"נית הגדוד הכי זקנה בצה"ל", היא צוחקת, " אבל זה היה החלום שלי - עשיתי הכול כדי לשרת בשטח".
כמו קצינות נוספות בתוכנית, בסופה של חצי השנה, סגן ר' שקלה מחדש את התאמתה למחלקה והגיעה למסקנה ששירות לאורך זמן דווקא כן יכול להיות חלק מחייה. למרות היותה "סיפור הצלחה" מבחינת הפרויקט, היא ממהרת להדגיש: "לא ניסו להתאים אותנו לשבלונה - כל אחת עברה את המסלול האישי שלה, בלי קשר לגיל או לתפקיד, וקיבלה החלטה בהתאם לחיים שהיא רוצה לעצמה".
"הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא שאנחנו עדיין בקשר", היא אומרת ללא שמץ ציניות, "עד היום, ברגעים משמעותיים אני מרגישה את הכוח שהפרויקט הזה נתן לי, והמקום הראשון בו אני חולקת הישגים מקצועיים הוא קבוצת הוואטסאפ שלנו".
רס"ן ד', מצידה, נזכרת בתהליך של סגן ר' וחברותיה: "יש קצינות נהדרות, שבסוף המסלול לא שינו את דעתן ועכשיו הן כבר לא בצבא, ואני מאמינה שהן עשו את הבחירה הנכונה בשביל עצמן - ייעוד התוכנית הוא לא ליישר את כולן לפי קו אחד, אלא לאחד אותן, ולהציג להן את כל האפשרויות".
מישהי צריכה להיות הראשונה שתגיד: 'זה אפשרי'
בשיחתנו על ייצוג נשי, עולה גם תהייה לגבי תחושת המחויבות של רס"ן ד' להישאר בתפקידים מובילים כדי לשמש דוגמה לדור הבא של הקצינות. "תמיד מישהי צריכה להיות הראשונה שתגיד: 'זה אפשרי', וזו זכות עצומה בשבילי להוביל את הפרויקט ולומר את זה בידיעה שאת כל התפקידים שלי עשיתי מתוך רצון ואהבה גדולה למקצוע, ולא כי הרגשתי חייבת להוכיח משהו", היא מכריזה.
"יש דברים שקשים לנו, והכוח הוא לא להתעלם מהקשיים, אלא להתגבר עליהם - להוכיח את עצמך בעשייה ולא במילים", גורסת הרמ"דית, "אני אוהבת את התפקיד שלי, ומתוך האהבה הזו אני מרגישה מחויבות לבצע אותו באופן המיטבי".
"יש מקום לתוכניות העצמה בכול מקום, ולכל מגדר", רס"ן ד' מספרת על עתיד המיזם, "בפרויקט שלנו, אנחנו מסמנים תפקידי ליבה במחלקה, ורואים איך אפשר להתאים אותם לחיים האישיים של הקצינות והקצינים".
"דור הקצינים שנכנס לצה"ל עכשיו הוא רוח מתחדשת, והמערכת לא יכולה להישאר סטטית", היא ממשיכה, "במוד"ש יש קצינים מעולים - אם אני אדבר עם קצינה ואראה ברק בעיניים שלה, שתינו נדע שהתפקיד שווה את זה, למרות כל האתגרים והאינטנסיביות".
המחזור החדש של "אחרייך" פתוח להרשמה של קצינות מכול האגף, והקבלה אליו אינה תלויה בחוות דעת של מפקדים - אלא רק בהתאמה אישית לפי רמת מוטיבציה. "בסופו של דבר, אין באמת הבדל. אם את מצוינת, אנחנו רוצים שתצליחי - בלי קשר למגדר", מבהירה רס"ן ד'.
כשהקצינות מדמיינות את עתידן, רוח הפרויקט כבר בוקעת מגרונן. "אני כנראה אעשה בהמשך דברים שאני אפילו לא יודעת כרגע שקיימים", מתרגשת סגן ר'. "כרגע אני בדרך לתואר בקרימינולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג', אבל ברור לי שאני אשת מודיעין עד הסוף - אני אחזור לשרת בשטח, ובטח בסביבות גיל 65 אעבור לתפקיד במטה", היא צוחקת.
רגע לפני שאנחנו נפרדות, הן חוזרות לדילמה שעומדת בבסיס הפרויקט, ומדברות על החזון. "המערכת לא מושלמת, ואנחנו חייבות לגרום לה לשמוע את הקול של הקצינות והקצינים החדשים", משוכנעת רס"ן ד', "אחרי הכול - מי לא רוצה שהקצינים והקצינות הכי טובים במחלקה יהיו אלה שהם עובדים איתם?"