1 מתוך 5 גברים בישראל נפגע מינית. אחד מהם - הפסיק לשתוק

הלוחם המרשים שיושב מולי למד לאורך חייו לשמור דברים בבטן - לא לדבר, לא לשתף ולא לבקש עזרה. הוא למד שעליו להתגונן - לא להישבר ולא להעז לבכות. 

במשך שנים, כנהוג בשכונה החרדית שבה גדל, הוא פתר דברים לבד. כפי שחינכו אותו, הוא הקשיב תמיד אך ורק לרב שלו, וטיטא דברים רעים מתחת לשטיח. אבל היום, יודע רב"ט מ', לוחם ביחידת המודיעין המובחרת 504, לקרוא לטראומה שעבר בשם, ובפעם הראשונה בחייו - גם לספר. 

במשך תקופה לא מבוטלת ספג רב"ט מ' פגיעה מינית חמורה, באופן תדיר וחוזר מדמות משמעותית בחייו ובחיי הקהילה בה גדל.

פגיעות מיניות מיוחסת כמעט תמיד לנשים בלבד. ובשל כך, פעמים רבות אנחנו מתקשים כחברה לעכל את האפשרות שגבר הוא קורבן של אלימות מינית, והדבר מקשה על רבים שנפגעו - לפנות לעזרה. אך עם זאת, הסטטיסטיקה מראה שאחד מתוך חמישה גברים עובר פגיעה מינית בישראל, ועד גיל 12 - אחוז הבנים והבנות שנפגעים זהה. ולמרות זאת - הבורות קיימת.

"מגיל צעיר למדתי רק לימודי קודש בבית ספר מיושן, שבו מי שלא לומד - מקבל מכות, ממש כמו פעם", הוא משחזר, "גדלתי בעולם שבו אלימות היא חלק מהנורמה". 

"הייתי ילד היפראקטיבי ובגלל זה העיפו אותי מחיידר אחד לאחר. בדיעבד גם גיליתי שהחיידר שבו למדתי נסגר בגלל מקרי אלימות. אבל זאת המציאות אליה נולדתי - לא הכרתי שום דבר אחר".

"בבית ספר שלי, ילד שחווה אלימות קיבל פתק להורים מהמורה, בו היה מתואר למה הוא לא התנהג כראוי", משתף רב"ט מ', "במקום לנסות להבין את הצד שלי, אבא שלי  נתן לי סטירה גם כן. לא היה לי שום מקום בטוח - לא בבית ולא בלימודים - באף מקום בעולם". 

כשהיה בן 12, הלך עם אביו לרב נחשב מאוד, כדי שילמד אותו לקראת בר המצווה. מהר מאוד הפכו המפגשים התמימים לגיהנום עלי אדמות. במשך חצי שנה, כך על פי כתב האישום שהוגש נגדו, פגע הרב מינית ברב"ט מ' - באופן ברוטלי, בניצול מוחלט וחסר רחמים. 

"דמייני מה קורה כשילד בן 12, שמיניות היא לא נושא מדובר אצלו בבית - ננעל בחדר עם רב בן 70. ידעתי מיד שמשהו לא בסדר - אבל לא הצלחתי להמיר למילים את מה שאני מרגיש", הוא מספר בקול שבור, "הוא היה ערמומי. אני זוכר שהוא הכריח אותי לא לספר אפילו לא מילה", הוא נזכר, ומוסיף בציניות: "אבל העיקר, כשבכל סוף שיעור כשהייתי יוצא מביתו, הוא היה נותן לי נשיקה על המצח וקורא לי צדיק".

יום אחד, לאחר שנישק אותו הרב על המצח ושלח אותו לדרכו, החליט רב"ט מ' שהוא מספר הכול לאימו. בפעם הראשונה מזה חצי שנה של תקיפות מיניות - הוא פרץ בבכי ורץ כל הדרך הביתה. 

"זאת הייתה סיטואציה מאיימת מאוד", הוא משתנק, "סיפרתי לאמא שלי שהוא נוגע בי וביקשתי ממנה לא ללכת אליו יותר. הרגשתי באותו רגע שמעכשיו אני מת - ש'שרפתי' את הרב. אני רואה אותו מול העיניים שלי ומדמיין אותו אומר 'אני ארצח אותך'. אבל להפתעתי, אמא שלי פשוט נתנה לי חיבוק גדול ובכתה ביחד איתי. בבית שלי לא באמת חיבקו, ובגלל זה החיבוק הזה הרגיש שונה. אבא שלי, לעומתה, לא האמין לי - עד היום הוא לא מאמין". 

"אמא שלי שלחה מכתב לקהילה, בו היא סיפרה על מה שעברתי וביקשה מהורים אחרים להגן על הילדים שלהם מפני אותו הרב. אבל לא האמינו לנו, קראו לנו משוגעים. אבא שלי כעס מאוד, ומהרגע הזה התחיל סיפור אחר. סיפור של אבא ובעל אלים. אלים מאוד". 

"הוא לא חסך באלימות. גם בערב של הבר מצווה שלי הוא הרביץ לי, ואפילו העז לשאול אם זה בסדר שהרב יגיע", מספר רב"ט מ', "אני זוכר את מה שעבר לי בגוף. כשאני מסתכל בתמונות, אני לא מאמין שהילד הזה הוא אני. עם אבא אני לא בקשר מגיל 13".

מאותה נקודה מצבו הנפשי של רב"ט מ' הידרדר. הוא ואמו החליטו להגיש תלונה נגד הרב, ופנו לעמותה שעוסקת בפגיעות מיניות במגזר החרדי. כאשר הגיעו עדויות על נפגעים נוספים, החל רב"ט מ' ללכת לטיפול פסיכולוגי: "אני זוכר שהפסיכולוג הסתכל עליי ואני השפלתי מבט. להיות בחדר סגור עם עוד גבר לא עשה לי טוב". 

אבל רגע אחד בטיפול חקוק לו בזיכרון במיוחד: "הוא אמר לי 'תקשיב, קוראים למה שעברת פגיעה מינית', ואני לא הבנתי מה זה. שאלתי שוב שוב, וברגע שקלטתי הפכתי לילד ללא נפש. אבל משהו בהבנה שיש לדבר שעברתי שם גרם לי להבין שאני לא לבד - יש עוד אנשים כמוני בעולם". 

לא עבר זמן רב מאז, ואביו של רב"ט מ' הוציא אותו מהבית בניגוד לרצונו - והוא מצא עצמו ישן בחוות סוסים ישנה. שלושה שבועות הוא חי שם, עד שיום אחד הזמין בעל החווה את שירותי הרווחה - שהעבירו את רב"ט מ' להוסטל, בו שהה כ-9 חודשים. 

אך מהר מאוד הפך גם המקום החדש לסיוט עבורו. רב"ט מ' עבר הטרדה מינית חמורה על ידי נערים מקומיים, והוא לבד בעולם - ללא כל קשר עם המשפחה. 

אך למרות שחי הרחק מהוריו, הייתה להם השפעה גדולה על חייו, וכשרצה לעבור לפנימייה חילונית לטווח ארוך - הם מנעו זאת ממנו לדבריו: "בלית ברירה הגעתי לפנימייה דתית. פגשתי את הרב של המקום - ובבת אחת הכול חזר אליי". 

"הייתי ילד פצוע שהגיע למקום הלא נכון. היו מסביבי סמים, מכות ועבריינים שהיו מתעללים בי מאוד. אבל למזלי המצב השתנה, ובכיתה ט' זכיתי במשפחת אומנה שקיבלה אותי בדיוק כמו שאני". 

אם האומנה של רב"ט מ' שמעה את הסיפור שלו ועזרה לו להשתקם. "היא שאלה אותי: 'מה הלאה? זה הבן אדם שאתה רוצה להיות?'  ועניתי שלא. והרגע הזה חקוק לי היטב בראש". 

רב"ט מ' החליט שהוא לא מוותר - והוא הלך לקנות יומן. במשך תקופה הוא תיעד והציב רשימה ארוכה של יעדים ומטרות לחיים. הוא גם כתב מכתב אחד, כועס ונוקב, עבור אותו רב שצילק את נפשו: "החלטתי שאני חייב להתעמת איתו. הלכתי אליו הביתה עם המכתב - נעמדתי מולו, סיפרתי על עצמי ונדרתי נדר שאני אצליח בחיים למרות שהוא הרס אותי. מהרגע הזה, אפשר להגיד שנולדתי מחדש. שום דבר לא מפחיד אותי יותר - לא רבנים ולא מכשולים. כל קושי הוא מתנה - ובשנייה שהבנתי את זה חזרתי לחייך".

"לאט לאט התחלתי להשקיע בלימודים ומצאתי חברים אמיתיים. אחד מהם זרק לי פעם את המילה 'מכינה', ולא ידעתי מה זה", מחייך רב"ט מ', "אחד היעדים שהצבתי לעצמי היה להיות כמו כולם, והבנתי שמכינה היא מקום טוב להתחיל מחדש".

בזמן שמכינות רבות לא רצו לקבל את רב"ט מ', הייתה אחת שזיהתה את הפוטנציאל שלו. "המכינה הייתה תקרת זכוכית שהצלחתי לפרוץ - ומשם להגשים כל מטרה", מספר רב"ט מ', "הפכתי לבן אדם שרואה בכל קושי הזדמנות ולא אסון - וזה מה שבסוף הביא אותי ליחידה המודיעינית 504". 

מדובר באחת מהיחידות המיוחדות בצה"ל, אשר פועלת בחזית ובעומק האויב. היא אחראית ליצירת חיבור בין הסוכנים בשטח לבין כוחותינו - אחריות גדולה הקריטית לביטחון המדינה, ולכן רק המוכשרים ביותר מגיעים אליה. 

"כשהודיעו לי שהתקבלתי הייתי בטוח שמדובר בטעות", נזכר רב"ט מ', "בהתחלה רצו לשבץ אותי בתפקיד יומיות כדי שאוכל לטפל בעצמי ולהתמודד כמו שצריך עם החוויות הקשות שעברתי. אני רציתי להגיע הכי רחוק שאפשר, ולמזלי, הפסיכיאטר שפגש אותי בצו הראשון לא עצר בעדי - וחתם לי על טופס שמאשר לי להתמודד לתפקידי לוחמה".

לפני מספר חודשים סיים רב"ט מ' את מסלול ההכשרה: "מה שהחזיק אותי לאורך כל הדרך היא העובדה שאני מייצג קהילה שלמה של אנשים מאחורי. אני נלחם בכל יום עבור כל מי שהפחד שיתק אותו, ועבור כל מי שוויתר. אני נלחם בשביל כל מי שעבר פגיעה מינית - גברים ונשים כאחד".

"היחידה קיבלה אותי עם כל השריטות והפצעים, ואני אסיר תודה על כך. ומכאן? אני רק בא לעבוד ולהמשיך קדימה - כל הטוב עוד לפניי".