"את הישראליות שלי אני שואף מהדת הדרוזית"

כששואלים אותי "איך אתה מגדיר את עצמך?", אני עונה דרוזי-ישראלי.

את הישראליות שלי אני שואף מהדת הדרוזית, שהנחתה אותנו להיות נאמנים למולדת, לשמור על הטריטוריה שבה אנחנו נמצאים ולשרת את המדינה נאמנה.  

אמירות אלה התחזקו עוד יותר כשבשנת 1956 חתם המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית דאז, המנוח שיח' אמין טריף ז"ל, על הסכם גיוס חובה. כך נוצר חיבור הדוק בין שני העמים החל מהיותם חיילים שמסתערים בין הדיונות, ועד ליחסים משפחתיים וקרבת אחים. כך הפכה ברית הדמים לברית חיים והסכם גיוס החובה הפך לשליחות מבחינת צעירי העדה שאחוז הגיוס בה לצה"ל עומד כיום על 82%.

כותב אני אליכם, סרן א', בן 26 מכפר בצפון, בן למשפחה מרובת ילדים שבה שלושה קצינים בשירות קבע, חייל בשירות חובה ושני חיילים משוחררים.

לפני שמונה שנים התחלתי את השירות הצבאי בבית הספר ללוחמה אלקטרונית באגף התקשוב וההגנה בסייבר. לאחר מסלול מאתגר ותפקידים מגוונים בחיל התקשוב, זכיתי השנה לסגור מעגל ולחזור לאותו בית ספר בתור מפקד בית הספר ללוחמה אלקטרונית.

בעידן התעצמות, התפתחות והתקדמות בעולם התקשורת והסייבר, חיל התקשוב מוביל את המערכה ומספק מענה יעיל ואפקטיבי לכוחות בעורף ובשטח לצד העצמת פקודיו והערכתם על העבודה החשובה שהם מבצעים.

כיום יש לא מעט חיילים ומפקדים בני העדה שמשרתים בחיל התקשוב ומגלים מקצועיות רבה, נכונות לקדם ולהוביל בתפקידים חשובים ומכריעים.

כדרכי אמשיך ללמוד, להתמקצע ולכבוש כל פסגה. לנגד עיניי עומדים עוד אתגרים רבים ואני מוכן להם.

אני רוצה לקרוא לצעירים שלנו להמשיך לשרת בכלל יחידות צה"ל ולעשות את השירות מתוך שליחות ולא מתוך חובה. תאמינו בעצמכם ובחשיבות המשימה אליה נקראתם.

שלכם,

סרן א'