זו המשפחה הכי מקושרת שתכירו

בעוד במשפחות רבות נושא השיחה נע בין הטיול של שבת לתוכנית הריאליטי שכולם מדברים עליה, במשפחת גרינבוים מה שעומד במרכז השולחן הוא בדרך כלל חיל הקשר והתקשוב.

החבורה התקשובית המצומצמת התרחבה לפני כשנתיים, כאשר שחר, הבת הבכורה, התגייסה למסלול ייעודי לקצונה בחיל. מאותו רגע היה לה ברור שמדובר כאן בהמשכיות - סבא שלה, יקותיאל, היה אלחוטן והשתתף בכל מלחמות ישראל עד מלחמת לבנון השנייה, אביה יואל, התגייס בעקבותיו גם הוא לחיל, וכיום הוא מקשא"פ (מפקד קשר ואלקטרוניקה פיקודי) פיקוד העורף במילואים. כשהיה במסלול הקשר"גים, הכיר את אמה של שחר, ששירתה כמש"קית ת"ש בבה"ד 7. 

שחר גרינבוים ואביה אל"ם (במיל') יואל גרינבוים

"התגייסתי בדצמבר 17 למסלול ייעודי לקצונה בחיל הקשר והתקשוב, אחריו עשיתי קורס מקצועי של ארבעה חודשים שבסופו יצאתי לסיפוחים בחטיבת הקומנדו", מספרת צוערת שחר גרינבוים.

 מהרגע שעלתה על מדים היא ידעה שהיא תצא לקצונה: "מאז שאני ילדה אני זוכרת איך אבא שלי היה מדבר על הצבא עם ניצוץ בעיניים, ומספר סיפורים מיוחדים על אנשים שפגש וחוויות שעבר. גם הוא שמע מסבא שלי סיפורים על מלחמת יום הכיפורים וגדל בסביבה הזו. ואחרי שני דורות החלטתי שגם אני רוצה להיות ככה, לספר בגאווה על החיילים שלי ועל התפקיד שלי".

סבא של שחר גרינבוים בשירותו הצבאי כאלחוטן

"לאחר שסיימתי את הסיפוחים והגעתי לבה"ד 7", מספרת שחר, "עמדו בפני דילמות, משימות ואתגרים רבים. הבן אדם הראשון שהתייעצתי איתו היה לא אחר מאשר אבא שלי, בכל שלב תמיד הוא ידע מה להגיד ואיך לכוון, גם אחר כך כשהגעתי להשלמה החילית בנושאים שהתקשיתי בהם, הייתה לי דמות שיכולה לעזור לי מעבר ולתת לי יד נוספת - זה משהו מדהים ומיוחד שהדמות הזאת היא דווקא אבא שלך".

בסופי השבוע שבהם שחר יוצאת הביתה, וכל המשפחה נפגשת, היא משתפת שהשיח סביב החיל תמיד מגיע בשלב כזה או אחר של הערב: "סבא, אבא ואני יושבים סביב השולחן ומדברים. לשאר המשפחה זה נשמע כמו סינית. אין להם מושג על מה אנחנו מדברים".

שחר זוכרת במיוחד את היום שבו סבא הגיע למילואים, ולמרבה האירוניה מי שפיקד עליו לא היה אחר מאשר הבן שלו - אבא שלה. " זה ממש מוזר כשאבא שלך מפקד על סבא שלך", משחזרת שחר, "אבל סבא כל כך התלהב והתרגש, שכל היום הוא הסתובב בראש מורם והשוויץ לכולם שהמפקד שלו זה בנו".

רגע לפני סיום התהליך הארוך בדרך לדרגה, שחר יכולה להביט לאחור, לטפוח לעצמה על השכם ולהגיד: "אני מרגישה סיפוק. המסלול הזה מאוד קשה ומאתגר לכשעצמו. הצלחתי לעבור את הרגעים הקשים, ומעל הכול זה כיף לדעת שיש המשכיות לסבא שלי ואבא שלי יותר מהרגיל".

מהשירות שחר קיבלה הרבה דברים ולמדה המון, אבל את השיעורים הכי חשובים היא קיבלה מבני המשפחה שחולקים איתה רקע משותף. "לכל מקום שאבא שלי הולך הוא פוגש אנשים והם מיד מתחברים אליו - זה משהו שאני לוקחת ממנו, ומסבא שלי אני לוקחת את האכפתיות והדאגה לאנשים שסביבי, להיות חברה ותמיד להיות שם בשבילם".