איך מתנהל מבצע מעצר עריקים ומשתמטים? הצצה מקרוב

אחת עשרה בלילה. השעה מאוחרת וריח הגשם שזה עתה ירד מורגש באוויר. הבלשים עומדים בח', זקופים ויציבים, מחכים לרגע בו התדרוך יסתיים. הם יעשנו את הסיגריה האחרונה, ייכנסו לניידת - וקדימה ליעד הראשון. לגופם בגדים אזרחיים שחורים, ורק האזיקים המבצבצים מבעד למעיליהם מפרידים אותם מהחשכה שמסביב. מהמתח באוויר אי אפשר להתעלם, ובצד הכביש, הניידות כבר ממתינות בשיירה, מחכות לבלשים שיצאו לדרך.

אז מי אלו אותם אנשי לילה שעל כתפיהם מוטלת המשימה? מדובר בחיילי המשטרה הצבאית בשירות סדיר שעם רדת החושך ועד עלות השחר עוברים מדלת לדלת, מסיפור חיים למשנהו. בשעות הבוקר הם משלימים שעות שינה, לאחר מכן אוספים מידע מודיעיני שמאפשר תפיסה יעילה ומכבדת ככל האפשר, ובלילה, כמו ינשופים, יוצאים לאכוף את החוק ולעצור משתמטים שלא התייצבו לשירות וחיילי סדיר ומילואים שערקו ממנו.

הצוותים שלנו כבר עומדים להיכנס לניידת, כשלפתע מתקבלת הודעה על עריק שהגיע והתייצב מיוזמתו בשער הבסיס. "היינו אצלו אתמול בלילה, הוא לא היה, דיברנו עם ההורים שלו והם אמרו שידברו איתו", מספר סגן ג'לאא סרחאן מפקד בסיס משטרה צבאית "יואב", "היום התכוונו ללכת אליו שוב עוד לפני שיצא מהבית, והנה הוא כאן בש.ג. זו הדוגמה הכי גדולה ליכולת שלנו לשנות".

הכנות אחרונות. "אצלנו לא אומרים בהצלחה", מפתיע אותי סגן סרחאן, ומיד מסביר בחיוך:  "זה מביא מזל רע". אנחנו נכנסים לניידת. מאחורי ההגה יושב רב"ט ר' כשלצדו סמל א', מפקד החוליה. ולידי במושב האחורי טוראי י', הבלש הצעיר מבין השלושה.

מהדקים חגורות ומתחילים בנסיעה. זה אומנם כבר ליל המעצרים השלישי שלהם ברציפות, במסגרת המבצע הנרחב ללכידת עריקים, אבל מהצד אי אפשר לנחש. האדרנלין גבוה, וכמו שמעיד סמל א', הוותיק שבחבורה, גם אם הם יודעים איך הם נכנסים ללילה הזה, את שעתיד להתרחש אף פעם לא ניתן לחזות: "כל מעצר הוא סיפור שונה לגמרי".

"חושבים שאתה פשוט בן אדם רע"

עוד כמה דקות אנחנו כבר ביעד הראשון, ואני מנצלת את הזמן לנסות ולדבר איתם בצורה פשוטה  - על אחד התפקידים הכי מורכבים בצה"ל.

"שמעתי כל מה שאת לא רוצה, את כל סוגי הקללות, כל מילות הגנאי ובכל שפה שיש", מספר בגילוי לב ובקול חרישי מפקד החוליה. "בכל שלב ובכל זמן קיימת השאלה האם זה שווה את זה. יש אנשים שפשוט חושבים שאתה בן אדם רע שעושה את זה כי היית ילד שלא אהבו אותו או שהרביצו לו. מי שחושב ככה, ממש לא יודע על מה הוא מדבר".

"מצד אחד", הוא ממשיך, "גידלתי בתפקיד הזה עור של פיל. מצד שני, כשאתה מגיע לשטח ואתה רואה אמא שמספרת את כל הבעיות שלה ובוכה לך, אתה מתחיל לקבל גם פרופורציות לגבי החיים האישיים שלך ולגבי הסביבה שלך".

שני חבריו לחוליה של סמל א' אומנם פחות זמן בתפקיד, אך מספיק לשמוע מהם רק כמה מילים כדי להבין עד כמה הם שותפים לחוויה שלו. אנחנו מגיעים לשכונה, המרחק לדירה הולך ומתקצר, והם לא יכולים שלא לחזור לרגע כמה שבועות אחורה. אז, התעוררה סערה ברשת בעקבות פוסט בפייסבוק ובו טענות מופרכות כלפי בלשים ביחידה שנהגו, כביכול, באלימות כלפי אב משפחה שבנו נעצר. הפוסט הוכח כשקרי לחלוטין, אך גם כשהתיעוד האמיתי נחשף קשה היה לעצור את תגובות הנאצה.

"ברוב המקרים מנסים להוציא אותנו לא בסדר אחר כך ברשתות החברתיות", אומר בתסכול סמל א', ולדבריו מצטרף גם טוראי י': "אבל אנחנו כבר יודעים איך להתמודד עם זה בצורה הכי מקצועית שיש. אנחנו יודעים ומבינים שזה קשה להורים שלוקחים את בנם באמצע הלילה, אבל בטוחים שאין מעצר שאנחנו לא מתנהלים בו בצורה הטובה, הרגישה, והמקצועית ביותר".

אז למה בכל זאת ממשיכים אותם הבלשים לילה אחר לילה במשימה הלא פשוטה הזאת? "קודם כל, אנחנו חיים במדינה שיש בה חוק גיוס חובה, כולם חייבים להתגייס ולשרת בצבא", מכריז סמל א' בקול בטוח ותוהה: "אם כל אחד יבחר אם הוא מוכן לציית או לא לציית לחוקים, איך ייראה הצבא שלנו ביום פקודה?"

"אם אני", ממשיך טוראי י', "עם הבעיות שהגעתי איתן וסיפור החיים שלי, מסוגל לתת שנתיים ושמונה מעצמי לצה"ל - כל אחד יכול. זו פשוט החובה והזכות שלנו במדינה הזו".

אבל כדי לעשות את התפקיד הזה, ובצורה הטובה ביותר, ממש אי אפשר להסתפק בהסברים על צורך באכיפת החוק וחשיבות המשמעת בצה"ל. בשביל החיילים האלה, מילים כמו הזדמנות, דרך חדשה ושינוי הן לא רק סיסמאות, אלא מה שמלווה אותם ומעניק משמעות נוספת וגדולה הרבה יותר לשירות שלהם.

"יש לנו פה גם הזדמנות לעזור לחיילים שבאים לא פעם מרקע קשה ובוחרים ״לברוח״ מהצבא, לחזור ולסיים שירות מלא, כדי שבסופו של דבר תהיה להם התחלה קלה יותר אחר כך באזרחות. להראות להם שיש עוד אפשרות. שזה יכול להיות אחרת", מסבירים השלושה.

משם, גולשת השיחה שלנו לרגעים הקטנים והאירועים החד פעמיים שנותנים להם את הכוח לעמוד מול האתגרים, פעם אחר פעם. "היה לי מעצר אחד שהתחברתי מאוד לעריק שעצרנו וליוויתי אותו בכל התהליך שלו - מהמעצר, דרך המשפט עצמו ועד לחיים שאחרי", חולק איתי סמל א'. "הוא, שבהתחלה החליט לא לשרת, סיים שירות מלא ואפילו קיבל הצטיינות. במקרים כאלה אני יודע שעשיתי את העבודה שלי".

חמש עשרה דקות לפני חצות, אנחנו מגיעים אל הכתובת ראשונה. הבלשים מזהים את הבניין ומחפשים חניה ברחוב הצפוף. בשקט של הלילה, שמופר רק על ידי יללות החתולים, אני שוקעת במבטי בבית כנסת קטן שנמצא ממש מול אותו בניין.

טריקת הדלת מאחורי סמל א', רב"ט ר' וטוראי י', משיבה את תשומת לבי ואנחנו נכנסים לבניין. בלש נוסף מצטרף ונשאר להשגיח בכניסה לוודא שאף אחד לא בורח ולשים לב לתנועות חשודות מחוץ לדירה.

דפיקות ארוכות בדלת. יותר משתי דקות. אין מענה. הדפיקות הולכות ומתחזקות. האור בחדר המדרגות כבר נכבה שוב ושוב. ואז נשמע קול של אישה והאור נדלק. "מי זה?", היא קוראת מבעד לדלת. "משטרה", עונים לה הבלשים, מקווים שתפתח ותשתף פעולה במהרה. תחילה היא מסרבת.

האם ניגשת לחלון ומדברת עם הבלש שמשגיח בחוץ. הוא מראה לה את הצו והתעודות. לאחר דקות ארוכות של המתנה הדלת נפתחת. הבית מסודר ונקי. על הספה שוכב הבן שלה וצופה בטלוויזיה. הבלשים מציגים את עצמם וחושפים את הצו לפיו הבן, שהיה אמור להתגייס לפני כחודש ולא התייצב - משתמט.

השתיקה רועמת בין קירות הבית. הנער לא מדבר, רק ממלמל מילים שלא ניתן לפרש. הבלשים חוזרים שוב ושוב ושואלים את האמא אם יש מסמכים מזהים, כדי לוודא שאכן מדובר במי שהם אמורים לעצור. מיד לאחר מכן הם נותנים לו זמן לארוז תיק ולקחת עמו כל מסמך חיוני, מסבירים מה השלב הבא וכיצד יכולה המשפחה ליצור איתו קשר החל מאותו לילה.

הנער עדיין שותק. הוא אורז תיק גב עם מעט דברים ויוצא מהבית. את השעות הקרובות הוא יבלה במעצר בבסיס, ולאחר מכן יועבר לבקו"ם. אם ישתף פעולה, הוא יתחיל מיד את תהליך הגיוס או שייקבע לו מועד גיוס חדש. אם יסרב, הוא יובא בפני שופט שיחליט על המשך ההליכים. 

המעצר מסתיים ללא אירועים חריגים. ארבעת הבלשים מלווים באותו נער שעד לפני מספר דקות ישב מול שידור חוזר של "ערב טוב עם גיא פינס" הולכים כעת אל הניידת, נכנסים ונוסעים לבסיס על מנת להתחיל את תהליך הזנת הפרטים שלו למערכת. איך יתגלגל סיפורו של אותו נער - האם יתגייס ויסיים שירות מלא, או האם ההליכים בעניינו יימשכו, רק הזמן יגיד.

"המשימה שלהם מאוד מורכבת"

בחזרה לבסיס. מפקדת משטרה צבאית "האשל" בפיקוד הדרום, רס"ן ליאור פאר-בכר, מדגישה בפניי כמה המשימה של הבלשים מורכבת: "זו היכולת להתמודד מול אוכלוסייה אזרחית, לעצור ילד לעיניי הוריו, ועדיין לנקוט בהכי הרבה רגישות שאפשר. הם צריכים להפעיל המון שיקול דעת, ולעשות את האיזון הזה בין ההבנה של איך האוכלוסייה האזרחית מסתכלת על זה, לבין המקצועיות שלנו והעמידה במשימה".

שלושת הבלשים שלנו כבר בדרכם למשימה הבאה, ואני מצטרפת לניידת של סגן סרחאן, מפקד הבסיס, שנמצא בקשר שוטף עם הבלשים שלו ומנהל את המבצע בשטח.

"את התפקיד שלנו אנחנו עושים בכובד ראש", מבהיר סגן סרחאן ומיד נותן דוגמה: "ביום הראשון של המבצע, התמודדנו עם אב שהתנגד בכל תוקף שניכנס לבית, עד שנאלצנו להיעזר במשטרת ישראל. יום למחרת, לעומת זאת, ביקרנו אצל משפחה באחת וחצי בלילה וראיתי שהמצב הבריאותי של האמא מאוד קשה".

לאור הנסיבות, החליט סגן סרחאן לוותר על המעצר באותו הלילה: "השארתי אותו עם אמו, ובאתי שוב בשעות הבוקר כדי שיוכלו קודם כל להשיג עזרה של שכנים או קרובי משפחה, וזה אכן מה שקרה. זה לא אירוע פשוט לאף אחד, ולכן אנחנו קשובים ורגישים לכל סיטואציה ולכל בית אליו נכנסים".

מפקד הבסיס עוצר לרגע את הרכב בצד הכביש ועובר על ההודעות בטלפון שלא פוסקות מלהגיע - המבצע בשיאו. תוך כדי הוא מקליד תשובות לבלשים שלו, ומעדכן את האחרים לגבי המשך הלילה והמבצע.

אני שואלת אותו איך ואם אפשר בכלל לשמור על חשאיות מבצע שכזה. "פעם כשלא היו פייסבוק וואטסאפ היה הרבה יותר קל", מודה סגן סרחאן, "היום זה שונה. יש לך קבוצות וואטסאפ, כמו "עריקים ונהנים" ואחרות, כשברגע שהמבצע מתחיל מופצת בהן הודעה ובשנייה כולם הולכים ומתחבאים".

"אנחנו מתמודדים גם עם זה", הוא ממשיך. "מנסים לשמור על כמה שיותר חשאיות עד לרגע בו יוצאים לפעולה ומשנים את את התוכניות שלנו כל הזמן בהתאם. מספר האנשים שיודעים בדיוק לאן אנחנו הולכים ומתי מצומצם ביותר, אבל בסופו של דבר ברגע שהמבצע מתחיל אכן זה הופך קשה יותר למנוע את ההדלפות".

אבל יש כאן גם יתרון, כפי שמצביע מפקד הבסיס: "הם יודעים שאנחנו מחפשים אותם, וזה רק עניין של זמן, אז חלק מהם כבר מעדיפים להסגיר את עצמם מראש ולמנוע את הסיטואציה הלא נעימה. יש מקרים שאנחנו מגיעים אל הבית, התיק של העריק או המשתמט כבר ארוז, ואומרים לנו שחיכו לנו כי ידעו שנבוא. ההרתעה והמודעות משחקים כאן תפקיד נוסף".

השעון ברכב מראה חמש בבוקר, החוליה של סמל א' מעדכנת את סגן סרחאן שנעצרו עד כה שני משתמטים וכעת הם נוסעים לכתובת הבאה. "לפי הביקורים הקודמים נראה שהוא קצת בעייתי", מסביר סמל א' בטלפון, "הוא קפץ מהחלון בפעם הקודמת שהיינו שם".

אני חוברת אליהם רגע לפני המעצר המורכב. נכנסים לבניין, שוב דפיקות בדלת אבל משם הכל מתנהל אחרת. אם המשפחה לא מוכנה לפתוח על אף שהבלשים מסבירים לה כי הם מהמשטרה, וכי יש בידם צו. היא מתחילה לבכות.

סמל א' מנסה להרגיע את הרוחות ולהסביר שהם שם למטרה טובה, אך ככל שהדקות עוברות והדלת נשארת סגורה הבלשים מבינים שהמעצר מורכב יותר מהקודמים ומזמינים את משטרת ישראל שתסייע. יחד אנחנו נכנסים אל הדירה. הנער יושב בחדר. מפקד החוליה מצטרף אליו ומסביר לו את המצב על מנת שיגיעו להבנה. הנער נעתר לבסוף, מארגן תיק ומתלווה אל הבלשים לבסיס בו יעביר את הלילה.

השמש מתחילה להפציע. הלילה השלישי במבצע הגיע לסיומו. החוליה שלנו ביצעה שלושה מעצרים סך הכל, שיתווספו ל-198 האחרים בסיום שבוע המבצע. רגע לפני שאני יורדת מהמכונית ונפרדת מהחבורה, סמל א' מספר לי על הסיטואציה המיוחדת בה נתקל באחד מאותם העצורים בבסיס לאחר שחזר לשירות הסדיר. אותו העצור ניגש, לחץ לו את היד הביט בו ואמר - "תודה שנתת לי מוטיבציה להמשיך את השירות שלי".