"אני לא הקצין בכיסא גלגלים, אני מפקד כמו כולם"

הדרך לבה״ד 1, בית הספר לקצינים של צה״ל, לא פשוטה בפני עצמה. כל צוער או צוערת שמתחילים את השלב הזה, מגיעים לאחר מאמצים רבים, עם מטרה נחושה בעיניים - להפוך לחלק משורת הפיקוד בצה"ל. מסעו של הצוער חובב בירקה חושף פן מעט שונה ולא מובן מאליו, שמוכיח כי התשוקה להשפיע יכולה לגבור על כל קושי.

החיים של חובב, בן 21 מרמלה, קיבלו תפנית מאתגרת בגיל 10, כשאובחן במחלה תורשתית בשם Spastic Famillial Paraparesis - מחלת שיתוק שמשפיעה על ארבעת הגפיים. ״אצלי המחלה מורגשת יותר ברגליים, ואחד התסמינים שלה הוא גם שהגידים שלי ברגליים יותר קצרים״, הוא מסביר. 

״זה לא כמו שיתוק מוחלט״, הוא מחייך, מתרומם מעט מהכיסא ומראה יכולות תנועה קלות. ״בהתחלה היה לי רק הליכון ולא כיסא גלגלים, אבל המחלה התדרדרה ואחרי התייעצות עם הפיזיותרפיסטית שלי החלטנו לעבור לכיסא הגלגלים, כדי לאפשר לי להתנייד יותר בקלות״. 

למרות הקשיים, חובב לא היסס להתגייס כמו כולם והגיע לאגף התקשוב וההגנה בסב״ר (סייבר) במטרה להפוך לתוכניתן - מסלול מקצועי במדעי המחשב שדורש חתימת קבע. ״מנגישים מאוד את הבסיסים בשבילי, יש לי כניסה אחורית ואישור כניסה עם רכב - ובכלל, לכל מקום שהגעתי אליו בצבא קיבלו אותי בזרועות פתוחות״, הוא מספר. 

אחרי קורס תכנות בבסמ״ח, בית הספר למקצועות המחשב, חובב הפך לתוכניתן מהשורה, והבין את הרצון שלו להמשיך ולהתקדם בתוך הצבא. הוא השיג פעם אחר פעם את היעדים שהציב לעצמו - ועכשיו אף לומד לתואר במדעי המחשב בזמן תקופת הצבא.

ביום העצמאות האחרון, במעמד מרגש אפילו יותר, נבחר להיות מצטיין נשיא והגיע לביתו של מר ראובן ריבלין לקבלת עיטור מיוחד. גם עכשיו, כשיסיים את ההשלמה החילית באגף התקשוב וההגנה בסב״ר, יחזור חובב להיות ראש צוות בענף לוגמ״ר במחלקת שחר, ולהמשיך להוביל אותה קדימה.

״הייתה לי מחשבה יחסית מוקדמת לצאת לקצונה״, הוא מגלה, ״בסוף הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. קיבלתי תמיכה מהבית שלי, מהמפקדת שלי ובכלל מהיחידה. יש לי מעכשיו עוד שלוש שנים בצבא, ואני לא שולל את האפשרות להמשיך״. 

בגלל היותו מתנדב, הגיע חובב לקק״ץ נבו - קורס קצינים ייחודי המיועד לצוערים בעלי מוגבלויות רפואיות שונות. ״אנחנו פלוגה של 32 אנשים", הוא מפרט, "כשכל אחד בא עם הסיפור שלו, סיפורים ולקויות שמעולם לא שמעתי עליהן - אז לכל אחד יש משהו אחר לתרום״. 

אך חובב זוכר שלמרות האתגרים שכבר צלח, האתגר האמיתי עוד לפניו: "להיות מפקד עם מגבלה רפואית זה לא יהיה פשוט, אבל אני לא רוצה שיסתכלו עליי בתור המפקד על הכיסא גלגלים, אלא ממש כמו כל המפקדים". 

"הערך העיקרי שאני רוצה להנחיל כמפקד", הוא מדגיש, "הוא דוגמה אישית - אני רוצה להיות דמות מחנכת ומנחה שהחיילים יוכלו לסמוך עליה, להאמין בה ולהאמין בעצמם". 

הצוערים בקק״ץ מעידים כי הרמה המקצועית מאוד גבוהה, ולא שונה מזו של קורס הקצינים הסטנדרטי. ״זה היה אתגר וחוויה אדירה בשבילי״, הוא מעיד, ״מרגש לקבל את הסיכה ולזכור את הדרך שעברתי״. 

במבט לאחור על המסלול הצבאי המיוחד שלו, ובמבט לעתיד שצפוי לו, הקצין הטרי מבקש למסור למתגייסים עם מגבלות דומות לשלו את המסר הבא: ״לכל אחד כדאי להתגייס, לא משנה לאיזה תפקיד - לכל אחד יש אפשרות לתרום בכל צורה שהיא ולא לוותר. למרות הביורוקרטיה, החוויה שווה את זה ולא הייתי הולך בשום דרך אחרת. אני מרוויח מזה והצבא מרוויח מזה - להיות בצבא זו חוויה כל כך גדולה שנותנת לי הרבה בחיים״.