פייטון, נעמי ואלדן חוזרים לבסיס - הפעם כמפקדים

סגן אלדן טליס נולד לזוג הורים שעלו מאוקראינה, וכשהתגייס בנובמבר 2015, הוא הגיע למסלול "נתיב" בבסיס "מחו"ה אלון" במטרה להתגייר. אחר כך המשיך לקורס מ"כים במערך מג"ל וחזר ל"מחו"ה" בתור מפקד על אחד הצוותים בפלוגת העולים "כרמל". בהמשך, יצא אלדן לקורס קצינים ובימים אלה משמש כסגן מפקד מגמת עולים ואחראי על כל הפלוגות בה.

סגן אלדן טליס

מאותו סיום קורס מג"ל ועד ליום שבו חזר כמ"מ, אלדן עבר תפקידים רבים - ובעיקר חלם לחזור. "כשסיימתי קורס קצינים, רציתי לחזור ל'מחו"ה' בתור מפקד מחלקה בפלוגת כרמל", כך מספר. "גדלתי בבסיס הזה, ויש לי התחייבות גדולה כלפיו וכלפי הפלוגה שלי. אני רוצה לקחת את הפלוגה הזאת הכי רחוק שאפשר".

לדבריו, יש יתרון עצום בכך שהוא שב לפקד באותו המקום בו הוא עצמו בילה בזמן הקורס שלו: "כשהייתי חייל, ישנתי באותם המגורים של הפקודים שלי, אכלתי באותו חדר האוכל, ולמעשה חייתי את אותה המציאות שהם חווים עכשיו", הוא מסביר. "לכן, אני יכול להבין אותם באופן הכי טוב ולדעת מה באמת עובר עליהם".

סמל פייטון ג'יימסון

לא רק חיילי הפלוגה נהנים מהחיבור ומההזדהות של טליס למציאות שלהם, אלא גם המפקדים תחתיו מרוויחים. "היו לי קשיים כשפיקדתי בפלוגה", הוא נזכר. "חוסר שעות השינה והרצון לתת את כל כולי לחיילים. עכשיו, כשאני יודע איך החיילים המפקדים תחתיי מרגישים, אני פועל כמה שיותר כדי לתת להם את התמיכה שהם צריכים".

לסמל פייטון ג'יימסון, המשרת כמפקד צוות בפלוגת העולות החדשות "להבה" זה חמישה מחזורים, יש סיפור דומה. גם הוא היה חייל באותו הבסיס כשעלה לפני כשנתיים וחצי מארה"ב והתגייס לפלוגת העולים "הראל". "יש חיילות שמזכירות לי את עצמי בתקופה ההיא. כשאני מפקד על חיילת עולה, קל לי יותר להתחבר לסיפור שלה - כי הוא גם שלי", משתף ג'יימסון. "רמת העברית שלהן דומה לרמת העברית שהייתה לי אז. אני מכיר את הקושי ויודע איך להנגיש אליהן את החומר הלימודי בצורה הברורה ביותר".

גם רב"ט נעמי פרתי, שעלתה מצרפת והתגייסה לפלוגת "להבה" באפריל 2018, התגייסה לקורס מ"כים במג"ל, ולאחרונה חזרה ל"מחו"ה" בתור מפקדת צוות בפעם הראשונה בפלוגת החיילים הבדואים "אייל". "מוזר לחזור כמפקדת לבסיס שבו הכול התחיל", היא מודה. "זה אותו המקום, אבל עכשיו אני רואה אותו בזווית שונה - של מפקדת".

פרתי סיימה קורס בפלוגת "להבה" לפני כמה חודשים, אולם עדיין מרגישה את החותם שהבסיס הטמיע בה: "מחווה עזר לי להיכנס והשתלב במערכת הצבאית. מעבר לשיפור קליטת השפה, השהות בו העניקה לי ביטחון וחברות להמשך החיים. זה בדיוק מה שאני רוצה שהחיילים שלי יקבלו בזמן שהם כאן".

עם זאת, נעמי מציגה את המורכבות שבפיקוד על האוכלוסיות השונות בבסיס "מחו"ה אלון". "כמפקדת, אני רוצה לחנך את החיילים שלי וללמד אותם מהי משמעת, כדי שהם יהיו מוכנים לצאת לצבא הגדול, אבל מצד שני, אני חייבת לפעול ברגישות ובהבנה. יש חיילים שלא מכירים את השפה ולכן אני צריכה לדבר בעברית ברורה ולהעביר להם את כל התוכן באופן מובן".

זוהי סגירת מעגל משמעותית בעבור כל אחד ואחת מהם, והסיפוק העצום מהתפקיד - ניכר בדבריהם. "רגעי הגאווה שלי הם כשאני רואה חיילת שנלחמת לדבר עברית, ולמרות כל הקשיים, היא מצליחה להתפתח ולסיים את המסלול", מתרגש פייטון. "מבחינתי, התפקיד שלי הוא לא רק להכין אותן לצבא, אלא בעיקר לחיים שמחכים באזרחות".

רב"ט נעמי פרתי

"החיילים הבדואים הם אנשים מדהימים שמתנדבים לשרת ולהגן על המדינה", מציינת נעמי. "אין לי ספק שזו הולכת להיות תקופה משמעותית במיוחד - להם, אבל גם לי".