מה גרם למפקדים מכל צה"ל לעזוב הכול, בשביל ה"מולדת"?

יום ראשון בבוקר, סוף יולי. על פסגת הר הגלבוע, בכתף שאול הצופה על עמק יזרעאל, התאספו מפקדים ומפקדות מכלל הצבא - מטייסים, דרך קציני מודיעין ומשא"ן וכלה בלוחמים. הם עוד לא יודעים שבעוד שבוע מהיום, הם יהפכו לחברים, על אף הגישות הפיקודיות השונות ונקודת המבט שלהם על ייעודם בצה"ל. 

״מסע מולדת מהווה חלק מרצף הכשרות מטכ''ליות לקצינים וקצינות, ונבנה בשיתוף מנהל הקצינים בחטיבת הסגל״, מסבירה סא"ל רויטל בן שימול, ראש מנהל קצינים. ״הרעיון מאחורי הכשרה ייעודית זו הוא לתגמל ע''י העשרה ערכית את אוכלוסיית הקצינים בדרגת סרן״.

את המסע הוביל קצין החינוך הראשי, תא"ל אופיר לויוס, אחרי יותר משנה של תכנונים. הגיעו אליו 60 סרנים, כל אחד מצטיין בתחומו, ממקומות שונים בצבא, עם סיפורים והיסטוריה שהם נושאים עימם. 

"המשתתפים היו מכל הפסיפס החברתי והתרבותי שיש לארץ שלנו להציע", מכריזה רס"ן סיון לוי, רמ"ד מפקדים והפעלה בחיל החינוך, ומי שהייתה אמונה על תכנון המסע. "אנשים מכל העדות, מפקדים מהמטה ומהשטח, מצפון ומדרום. איכות אנושית היא מה שעשה את המסע כל כך עשיר ומשמעותי".

אם נדלג מעכשיו לסוף - אפשר כבר לגלות שהוא הוכרז כהצלחה. 100% מהמשתתפים העידו במשוב כי ימליצו לחבריהם לצאת למסע כזה, כי הם עברו שינוי, כי הוא גרם להם לחשוב על עצמם ועל תפקידם כמפקדים בצה"ל מזווית שונה וחדשה, והפך אותם למפקדים טובים יותר. אבל ביום הראשון למפגש, דווקא האתגרים בלטו יותר. 

מהנקודה ההיא בכתף שאול בה התחילו, הם התחלקו ל-4 צוותים, ויצאו לשבוע שלם בכל ישראל. "לכל צוות התלווה מפקד בסדיר בדרג הרס"ן, שגם הם הגיעו ממגוון של מערכים ותפקידים ", ממהרת להוסיף רס"ן לוי.

"הקושי הכי גדול שלי", משתף סרן חיים זוביב, מ״פ צבר של מחזור מרץ 21 בגבעתי, "היה להתנתק מהחטיבה ומהחיילים שלי. לא הבנתי בשביל מה אני צריך את זה. יש לי שגרה, לו"ז עמוס, חיילים שסומכים עליי - איך קמים ועוזבים לשבוע שלם? איך מתרכזים בתוכן כשאי-אפשר להפסיק לחשוב על הפלוגה?"

"איך?" אני מתעקשת לדעת ונענית בחיוך - "פיתחתי שיטה עם הסמ"פ שלי. פעם ביום ישיבה מרוכזת של כל מה שצריך לדבר עליו ולפתור. בשאר הזמן יכולתי לשחרר ולהתרכז במסע. לסמוך על הס' שלי ועל המ"מים שתחתיי היה שיעור בפני עצמו". 

כך, בלב מלא ספקות, יצא סרן זביב למסע. ככל שהתקדמו הימים, והתרבו מסלולי ההליכה ומפגשי השיח עם הדמויות השונות מהצבא ומחוץ לו, ירדו המגננות והוא איפשר לעצמו להתמסר לחוויה. ביום הרביעי, יום אחד לפני המסכם, הוא חווה את רגע השיא שלו. 

"הייתה לנו משבצת שבה התפצלנו, ולקחנו כל אחד זמן בשקט לעבד את מה שחווינו עד עכשיו ולהבין מה אנחנו לוקחים מכאן הלאה", הוא משתף בהתרגשות שניכרת בקולו. "פתאום הבנתי מה באמת חשוב לי כקצין לוחם". 

"התבהר לי שהמטרה שלי, לפני הכול, זה שהחיילים שלי יראו זה בזה בני אדם. שהם ישתחררו אנשים עם דרך ארץ, כבוד וערכים. זה הכי חשוב בעולם, יותר מהכול. זאת הסיבה שאני כאן. ביומיום העמוס אין זמן לעצור לחשוב על זה, אבל כאן הייתה לי את ההזדמנות - ולקחתי אותה בשתי הידיים".

"התגובות החיוביות לא הפסיקו להגיע", מצטרפת לשבחים גם רס"ן לוי. "היה מרגש לראות את המחויבות שהמשתתפים פיתחו, למרות שהם באו "על עיוור", למסע ראשון מסוגו, בלי באמת לדעת למה הם נכנסים".

3 הדגשים העיקריים במסע היו המפגש עם הארץ, עם החברה, ועם עצמי כמפקד, תוך הסתכלות מקבילה על העבר, ההווה והעתיד.

במהלך השבוע הם עברו כמעט בכל נקודה - החל מהצפון הירוק ובסיס חיל החינוך מחו"ה אלון, דרך סיור בהר הבית וסקירות גיאוגרפיות וחברתיות ברחובות ירושלים, וכלה בדרום הרחוק בבסיס חצרים של חיל האוויר בהתנסות בסימולטורים חדשים.

הם פגשו גם מגוון רב של דמויות מכלל קצוות החברה. כל אלה העשירו אותם בתחומם, ולימדו אותם על ההתמודדויות השונות, הסיפורים שנושאים איתם וגם על קהילות שונות, אוכלוסיות והטרוגניות בחברה הישראלית הצבעונית.

"הייתה להם הזדמנות לפגוש את הצבא ואת החברה באמת", מדגישה רס"ן לוי. "לאורך כל המסע כל משתתף סיפר על עצמו, על התפקיד שלו ועל ההתמודדיות שלו. פתאום את רואה קצינת אג"ם מפיקוד הדרום שמבינה כמה צמוד שיתוף הפעולה שלה עם לוחם אווירי, שכלל לא הכירה קודם. זה כביכול מובן מאליו, אבל זה לחלוטין משנה את האופן שבו הם תופסים את התפקיד".

במקביל לכל החוויות האלה, ליוותה את המשתתפים השאלה המתמדת "מה אני כמפקדת יכולה לקחת מזה וללמוד מזה, איפה זה פוגש אותי?", עודדו אותם בכל עת לרפלקציה והתבוננות פנימה, תוך לקיחת כלים פרקטיים ל"יום שאחרי". 

 ביום האחרון של המסע, שנחתם בטקס סיום חגיגי, לא יכלה רס"ן לוי להסתיר את דמעות ההתרגשות שנצצו בעיניה. "לא היה לנו מושג איך זה ילך", היא משתפת, "הכול יכול היה להשתבש. לעמוד כאן, להקשיב למשתתפים מסכמים את החוויות שלהם ולדעת שעשינו משהו משמעותי - גם בשבילם, וגם בשביל מי שנמצא תחת פיקודם, שמקבל עכשיו רוח חדשה ורעננה של מוטיבציה ושליחות".

"התקווה והשאיפה להמשך", היא מוכנה לחשוף, "היא להוציא כ-1,200 סרנים מדי שנה למסע מולדת. כבר השנה צפויים עוד 4 מסעות, ובשנה הבאה מתוכנן המספר לעלות לטווח בין 20-16. אנחנו רוצים שכל הסרנים בצה״ל יעברו את המסע, ואת החוויה המשמעותית שהוא״.