200 אבות ואמהות מהעדה האתיופית עלו לראשונה על מדים

אביאל דבסו בן ה-16 קיבל בימים אלה את הצו הראשון שלו. כשהיה אביו אנדלאו בגילו הוא כבר היה נשוי. אנדלאו לא התגייס לצה"ל כשעלה לארץ, אבל בחודש שעבר עלה לראשונה על מדי ב' - כחלק מתוכנית "גדנ"ע ליום אחד" של אגף כוח האדם ומשרד הביטחון. 

יחד עם יותר מ-200 אבות ואמהות מהעדה האתיופית הוא הגיע לאחת מ-11 נקודות האיסוף ויצא לכיוון שדה בוקר. הם עזבו את העבודה, הבית והמשפחה והקדישו יום שלם כדי להבין קצת יותר טוב מה עובר על הילדים שלהם בצה"ל.

אחרי שעות של נסיעה הגיעו כל ההורים לבסיס, שם קיבלו את פניהם מפקדי הגדנ"ע מחיל החינוך והנוער. בתוך שעה הם כבר עלו על מדים וצעדו בשני טורים לעבר כיתות הלימוד שלהם, ואת השמחה וההתרגשות שהאירה את פניהם אפשר היה לראות ממרחק של קילומטרים.

"מדובר בעולים חדשים שלא עברו צבא וחסרים בהיכרות הבסיסית ביותר עם צה"ל", אומרת מפקדת בסיס שדה בוקר, רס"ן ענבל מרגולין, "כשהילד אומר להוריו 'אני לא הולך לצו ראשון' או 'לא בא לי להגיע היום לצבא' - הם לא מבינים את המשמעות של מעשיו, עד שהם מגיעים לגדנ"ע".

במהלך היום הם עברו שיעורים על חובות וזכויות המגיעות לחיילים, דרגות, סמלים, היררכיה צבאית וחשיבות המשמעת בצה"ל. לאחר מכן יצאו לשטח ולמדו מה זה שדאות, איך מסתווים, מה נדרש מלוחם בשטח ומה עובר על הילד כש'נעלם' לשלושה שבועות בדרום ולא שומעים ממנו.

"ממש אפשר היה לראות בעיניים כמה חשוב להם להיות שם", נזכרת רס"ן מרגולין, "כל שאלה הבהירה להם יותר את המושג העמום הזה שנקרא צבא, והם לא הפסיקו לשאול עד שנבנתה להם תמונה מספיק ברורה בראש. 

בגלל הגבלות הקורונה, הגדנ"ע הזו מתקיימת בפעם הראשונה אחרי מספר שנים, ומספר המשתתפים היה גבוה במיוחד - יותר מפי שניים ביחס לפעם האחרונה. 

בכל התוכניות הקודמות שאלה אחת חזרה בקרב ההורים - מה המניע לעשות שירות משמעותי וקשה? כדי לענות על כך, הוחלט לקיים פאנל בו השתתפו משרתים מכל קשת התפקידים, כשהמשותף לכולם הוא שהם בני העדה האתיופית.

בפאנל זכו ההורים לשאול את כל שעל ליבם, מהשאלות הפשוטות ביותר, כמו איפה הבן שלי ישן, ועד לשאלות עמוקות, כמו האם חייל מהעדה מרגיש מקופח לעומת האחרים. 

כשהתיישב אנדלאו בקהל חיכתה לו הפתעה מיוחדת - בין חברי הפאנל הייתה גם אחותו הקטנה, סרן טורו דבסו, מפקדת יחידת ההסברה בירושלים. "מעבר לעובדה שזה היה מרגש, זה גם היה כבוד מאוד גדול עבורי שאחי הגדול מגיע ללמוד ממני על העולם שהבן שלו עומד להיכנס אליו".

סרן דבסו עלתה לארץ בגיל 7 וגדלה כישראלית לכל דבר, "אבל אחי, שגדול ממני בכמה שנים, לא זכה לעבור את הדבר הכי ישראלי שיש - לשרת בצה"ל".

"לפני מספר שנים גם ההורים שלי עברו את הגדנ"ע ומאז הידע שלהם על הצבא וגם ההסתכלות שלהם על הגוף הזה השתנתה פלאים", היא משתפת, "כשאחד האחים הגדולים שלי התגייס המשפחה אפילו לא הגיעה ללוות אותו בדרך לבקו"ם. לא כי הם פחות אהבו אותו, אלא מהסיבה הפשוטה שהם לא הכירו את הצבא ולא ידעו שככה זה עובד".

"כשהגיע הגיוס שלי הם כבר היו אחרי הגדנ"ע, ובהתאם גם הגיוס שלי נראה אחרת לגמרי. היום הם מגיעים לכל טקס שלי ומדברים איתי על הצבא הרבה יותר. הרבה יותר קל לי לדבר איתם על דברים שאני עוברת בצבא ובבקרים אמא שלי אפילו בודקת שאני מדוגמת לפני שאני יוצאת".

מעבר לגדנ"ע, נעשים מאמצים רבים כדי לשלב את האוכלוסייה האתיופית בצה"ל. לפני כחודש הציג ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם, תא"ל אמיר ודמני, את עיקרי המלצות הוועדה הצה"לית לשילוב ישראלים יוצאי אתיופיה בצה"ל בפני ועדת השרים.

היום הסתיים בטקס מרגש במקום קבורתו של דוד בן גוריון. ההורים למדו לעמוד דום ונוח ושרו בפעם הראשונה את התקווה על מדים. בסוף הטקס כל אחד מהם קיבל תעודת הוקרה ורבים מהם לא הצליחו להסתיר את הדמעות שזלגו מעיניהם.

רגע לפני שחזרו לאוטובוסים, לקח אחד האבות את המיקרופון והתחיל לנאום באמהרית בפני ההורים. "זהו מעין טקס שעושים בצבא אתיופיה לפני יציאה למלחמה", מסבירה סרן דבסו, "רק שבמקום להתייחס לאתיופיה הוא דיבר על ארץ ישראל". אחריו הגיעו עוד הורים רבים שצעקו את רגשותיהם במיקרופון, לרקע הקהל המריע.

"ההצלחה של היום הזה הייתה מסחררת. מרוב ההיענות החלטנו לפתוח יום נוסף כזה בגדנ"ע בצפון, והתכנון הוא להמשיך לעשות את הגדנ"ע פעמיים בשנה - פעם בדרום ופעם בצפון. אנחנו מבינים שבעזרת היום הזה אנחנו מצליחים להשפיע על אוכלוסייה שלמה, ובהמשך נרצה להתקדם ולפתוח ימי גדנ"ע גם לאוכלוסיות מוחלשות נוספות במדינה".