הלוחמת מצרפת שבקושי דיברה עברית - מנצחת והופכת לקצינה

בכל תקופת השירות שלה, הצוערת ליאורה זנו התמודדה עם לא מעט אנשים שלא האמינו בה. משפטים כמו: ״יהיה לך קשה מדי״ ו״כדאי לך לוותר״ לא היו זרים לה, אבל לא עצרו אותה מלהגיע ליעד שהציבה לעצמה - סיום קורס קצינים.

ליאורה נולדה בצרפת וגדלה בבית ציוני ואוהב ישראל. היא עלתה לארץ בגיל 16 במסגרת התוכנית ״נעל״ה״ (נוער עולה ללא הורים), השתקעה ולמדה בארץ, ובזכות התעקשותה לשרת בתפקיד לוחמה, הגיעה לגדוד "רעם" בחיל התותחנים. בהמשך, יצאה לקורס מ״כים והמשיכה לקורס קצינים בבה״ד, אותו היא תסיים מחר, כשתקבל על רחבת המסדרים את דרגת הסג״ם לה כה ציפתה.

״התקופה בבה״ד הייתה בין המאתגרות בחיי״, מתארת ליאורה, ״לפני הקורס, הרבה אנשים ייעצו לי לא לצאת, כי העברית שלי לא מספיק טובה ואפילו עלולה להפריע לי ללמוד את המקצוע״. למרות החשש הגדול וחוסר התמיכה מסביב, היא החליטה כי אהבתה למדינה והרצון שלה לתרום גוברים על כל מכשול, ויצאה לקורס.

״כבר בשבוע הראשון בבה״ד, במהלך המבחנים הממיינים והראיונות, עניין השפה הקשה עליי מאוד״, היא מספרת, ״לא תמיד הבנתי מה מצופה ממני, ולקח לי המון זמן למלא את המשימות שלי״.

הצוות הפיקודי שם לב למה שעוברת ליאורה, ומתוך דאגה לקח אותה לשיחות בנוגע לכמה היא באמת מסוגלת להתמודד עם אתגרי הקורס שרק ירבו, ואיך היא תוכל לפקד על חיילים בלי ביטחון ושליטה מלאה בשפה. אחרי חודש וחצי בבה״ד, הדבר ממנו חששה ליאורה התגשם - היא לא עברה שני מבחנים חשובים בקורס, ועלתה לוועדת הדחה.

״הציעו לי לעזוב את הקורס לתקופה, וללמוד עברית בבסיס מחו״ה אלון״, היא נזכרת, ״אבל לא הייתי מוכנה לעצור הכול באמצע, והתחננתי שיתנו לי צ׳אנס אחרון להוכיח את עצמי. לבסוף איפשרו לי להישאר, זאת בתנאי שלא אכשל שוב במבחנים״.

מהרגע הזה, שאר חברי הצוות של ליאורה, שהיו ערים למה שהיא עוברת, לקחו על עצמם משימה אחת ויחידה - לעזור לה לעבור את כל המבחנים בהצלחה ולסיים את הקורס יחד איתם. ״הם באו ללמד אותי בכל טיפת זמן שהייתה, עזרו לי להקליד עבודות ולקרוא ספרים במהלך ההפסקות, ואחד מהם אפילו השיג אישור מיוחד להסביר לי את השאלות במהלך המבחנים״, היא מפרטת, ״הייתי צריכה לשנן מילים חדשות יום יום, להשאיר את הפלאפון פתוח על אפליקציות תרגום, וללמוד גם במהלך סופי השבוע״.

את כל המאמץ הזה, הייתה ליאורה צריכה לשלב עם חיים עצמאיים כחיילת בודדה שגרה לבד, מכבסת ודואגת לעצמה בסופי השבוע הקצרים ועם הסגירות הרבות בבה״ד. אך לפני חודשיים, הגיע רגע של נשימה לרווחה, ומשפחתה של ליאורה עלתה לארץ, והפכה בכך את ההתמודדות שלה לקלה מעט יותר.

״מצד אחד אני כבר לא צריכה לדאוג לעצמי לבד כי יש לי הורים שעוזרים לי״, היא מציינת, ״אבל גם הם מתקשים להשתלב בחברה הישראלית ונעזרים בי בכל מה שקשור לשפה ולתרבות. מצחיק לחשוב שלא מזמן אני הייתי זו שצריכה עזרה בעברית, והיום אני זו שעוזרת להם״.

ליאורה, כאמור, עתידה לצעוד מחר על רחבת המסדרים ולקבל את סיכת המ"מ, אך היא נלחמת על המעמד הזה עוד ברגעים אלו, ממש כשאנחנו משוחחות: "עכשיו יצאתי ממבחן בפעם הרביעית, אני לא אפסיק עד שאצליח״.

כשאני שואלת איזה מסר הייתה רוצה להעביר לכל אותם החיילים שמתמודדים עם מכשול השפה, היא לא מבקשת זמן לחשוב בכלל. ״כשחשבתי על לצאת לקצונה, לא קיבלתי תמיכה מרוב האנשים שבסך הכול דאגו לי, אבל בפועל כמעט גרמו לי להאמין שאני לא מסוגלת״, היא מסכמת, ״למרות שבאמת היו לא מעט אתגרים, הנה אני הופכת לקצינה ממש בעוד 24 שעות, והנה ההוכחה שכל עוד אתם מאמינים בעצמכם ועובדים קשה - הכול אפשרי״.