אחרי 62 שנים - הרס"ר האגדי תולה את המדים. ריאיון מיוחד

בעשרות השנים בהן שירת בתפקיד מפתח בצה"ל, רנ"ג יצחק טאיטו היה שותף לרגעים לאומיים רבים. רגע לפני שהוא יוצא לחופשת שחרור - סיפר לנו על טקסי סיום הקורס שלא ישכח, הידיעה בחדשות שגרמה לו לקום מהכורסה במוצאי שבת, וגם - מה הוא הולך לעשות רגע אחרי שיגזור את החוגר? 

25.07.21
ינון שלום יתח, מערכת אתר צה"ל

בסיומו של אירוע פרידה מרגש, יפשוט מחר בערב הרס"ר של בה"ד 1, רנ"ג יצחק טאיטו, את מדי הקבע שלו בפעם האחרונה. הוא יצא לחופשת השחרור המיוחלת אחרי יותר מ-60 שנה בשורות הצבא. "מתרגש מאוד", מספר לנו רנ"ג טאיטו, "אחרי שנים רבות שיכולתי לשרת בתורי את המדינה - הגיע הזמן שגם אני קצת אנוח". 

הרס"ר, שחגג יום הולדת 80 לאחרונה, קיבל במרוצת השנים את הכינוי "הרס"ר האגדי". 50 שנים בהן היה אמון על הסדר והמשמעת בבה"ד אחת זיכו אותו בתואר. הוא מביא איתו רקורד מרשים, בו פיקד על רבבות של טקסים ומופעי משמעת וגידל דורות של מפקדים וקצינים.

כמעט כל רמטכ"ל וראש ממשלה עבר תחת פיקודו ברחבת המסדרים: "גידלתי מאות ואלפים, הם זוכרים אותי יותר טוב ממני. הזכות הכי גדולה היא להיות פקוד של מישהו שהיה חייל שלי".

בשנים בהן היה חלק מבית הספר לקצינים הוא התפתח יחד איתו. "זה המקום היחיד במדינה שמרכז את כל החברה הישראלית לתפארת. דתיים עם חילונים, ערבים עם יהודים - ומוציא אותם המפקדים הראויים ביותר", הוא מתרגש. אפילו את הסיסמה הנצחית "ממני תראו וכן תעשו", הציע הרנ"ג בעצמו.

רנ"ג טאיטו מעיד שבחר בצה"ל כל פעם מחדש, וחתם על המשך השירות שלו כל שנה: "כשאתה עושה משהו לא בשביל עבודה, אלא עובד למען מטרה - אתה מקבל הרבה יותר. הסיפוק הוא יום יומי, היכולת לעזור לחייל בשקט, בסתר, מבלי לקבל תמורה. רק מתוך אהבה גדולה המשכתי לחתום כל פעם".

אפשר לומר שקורות חייו של רנ"ג טאיטו שזורים בזיכרון הלאומי. מתוקף תפקידו וכשרונו, במרוצת השנים הוא היה אמון על הפקה וניהול של טקסים, אירועים לאומיים, ביקורים וצמתים קריטיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. כך לדוגמה, בשנת 1977 הוא ניהל את קבלת הפנים לנשיא מצרים לשעבר, אנואר סאדאת, בטקס ממלכתי בנמל התעופה "לוד" - רגע לפני שנחתם הסכם השלום.

מסדר הכבוד הצה"לי לנשיא מצרים אנואר סאדאת, נמל התעופה לוד, 1977

לצד האירועים החגיגיים, רנ"ג טאיטו לקח חלק גם ברגעים הקשים של האומה הצעירה. כך לדוגמה, הוא מספר איך בשנת 73', מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים, מצא את עצמו אחראי על הלוויתו של דוד בן גוריון: "לא כמו היום שלכל דבר יש קבלן שיוכל לבצע את העבודה - הכול נחת על הכתפיים של הבה"ד. הפקתי את הטקס מאחורי הקלעים".  

"ברגע ששמעתי בטלוויזיה על רצח רבין, ישר הבנתי שאני אהיה האדם למשימה", הוא משתף בכנות, "ידעתי שמתחילים בעבודה על טקס הקבורה הצבאי ואני אעמוד בראשו". ואכן, תוך חצי יממה בלבד החלה ההלוויה בפיקודו, שהייתה במשך שנים לגדולה ביותר מקום המדינה.

טקס הלוויתו של דוד בן גוריון, 1973. קרדיט: יעקב סער, ארכיון לע"מ

כשהוא נשאל על אירוע שזכור לו במיוחד, הוא נזכר מיד בשניים ספציפיים: סיום קורס הקצינים של הילדים שלו. "כל הצבא הם בניי ובנותיי, אבל כששני הבנים סיימו זו הייתה גאווה גדולה, כפל כפליים".

כשיחזור הערב דרך הפיתולים של מצפה רמון, אותם הוא מכיר טוב כל כך, הוא ייצא לחופשת שחרור, אבל נראה שהוא כבר מכין רשימת משימות ליום שאחרי גזירת החוגר: "לכתוב ספרון קטן על חיי, להעביר הרצאות בהתנדבות כדי לתרום מניסיוני, אבל בעיקר ליהנות קצת עם שלושת הנכדים שלי".

לקראת סיום, הרס"ר האגדי התבקש לתת טיפ למחליפו בתפקיד. התשובה שנתן, סיכמה אולי את המורשת הענפה שלו בכמה משפטים - שלכולנו יש מה ללמוד מהם: "המשיכו בדרכי. שימרו על הרוח והאווירה. העבודה היא קשה אבל צריך הרבה סבלנות והרבה הקשבה", מצהיר רנ"ג טאיטו ומוסיף, "בעיקר פיקוח אישי, יום יום, שעה שעה. יש משפט שאני משתמש בו המון: לא 'שגר ושכח', אלא 'שגר ופקח עין'. זוהי התורה על רגל אחת".