איך לומדים את כל מבואות השו"ב ב-5 ימים - ומסע לילי אחד?

ביום רביעי, עם רדת החשכה, יצאה קבוצה מובחרת של לוחמי סיירת גבעתי והיחידה הרב ממדית מתוך טיולית המטפסת בשקט על גבעה מחוץ לבסיס ביסל"ח. הם מסדרים את הווסטים, מוודאים שמערכת השו"ב שברשותם פועלת כראוי - ויוצאים לדרך.

במשך השעות הקרובות, הם יעברו ניווט לילה ארוך, שכולל דימוי אויב והתקלות מתוכננות. בסופן, הם יוכיחו דבר אחד - שהם מסוגלים להיות גם לוחמים וגם שו"ביסטים. "המטרה שלנו", מסבירה סמל ש', מש"קית הדרכה במדור שו"ב (שליטה ובקרה) בביסל"ח, "היא לראות שהם יודעים גם להילחם וגם לתפעל את המערכת בו-זמנית, תחת לחץ".

אבל לפני הכול, מה בכלל תפקיד המערכת? "השאיפה היא לתת ללוחם תמונת מצב של שדה הקרב בזמן אמת", מפרטת סמל מ', מדריכה במדור, "באמצעות המכשיר, הוא רואה על המפה סימונים שמעידים על כמה פרמטרים: איפה הכוחות שלנו, היכן יש מחבלים וכוח עוין, או כל מידע דומה שיאפשר לו מעבר בטוח בגזרה - כך הוא יכול לתכנן את הלחימה בהתאם, בלי להסתמך רק על מה שעובר בקשר".

מאז פרוץ המלחמה, המדור מכשיר לוחמי חי"ר, קומנדו ויחידות מיוחדות על מנת שידעו להשתמש בערכת השו"ב הייעודית לחי"ר. "התחילו להבין שמדובר ביכולת מצילת חיים", מעידה סמל ש', "אנחנו מקבלות כל שבוע חיילים מיחידה אחרת. לא כולם מגיעים, אלא רק כמה נבחרים מכל גדוד - כאלה שיש להם ראש לשבת, ללמוד ולתפעל מערכת מורכבת".

"לרוב יש רק אחד כזה מכל פלוגה", היא מבהירה, "כזה שכולם סומכים עליו, שיכול להוביל כחלק מהכוח המתמרן. זה פק"ל לכל דבר ועניין, כמו שיש נגביסט או מאגיסט - יש גם שו"ביסט".

וכדי לקבל את הפק"ל החשוב, הם מגיעים למדור ועוברים קורס של חמישה ימים אינטסיביים. "בהתחלה, לומדים 'מבואות': מושגי בסיס, הבנת עקרונות השו"ב והתקשורת שמאחוריו", מתארת סמל ש', "זה יכול להרגיש לעיתים קצת כמו בית ספר, אבל מהרגע הראשון לכל אחד יש ערכה על השולחן. אין אצלנו שיעור בלי מערכת פתוחה".

משם, עוברים להעמקה ב'נוהל קרב' ו'ניהול קרב' - מאיך להבין את האזורים המסוכנים והבטוחים במפה, דרך תכנון ציר ניווט ועד סימון איומים בזמן לחימה. ואז, בשני בערב הם כבר יוצאים לניווט ראשון וקצר במדבר: "זו 'טעימה' ממה שמחכה להם בסוף השבוע. האימון הזה נועד לתת להם ביטחון לקראת התרגיל ברביעי, שיהיה מסובך וארוך יותר".

ומכאן, בחזרה לערב רביעי: "ב-18:30 הם עולים על הטיולית ויוצאים", מתארת סמל מ', "ואז, כשהם מגיעים לגבעה מחוץ לשטח הבסיס - מתחיל נוהל הקרב שלהם". 

הם מקבלים נ"צ התחלתית ויעד - לש"ביה המדמה כפר אויב: "זה אומנם תרגיל, אבל הם יודעים טוב מאוד שבקרוב הם ילחמו בעזה, לבנון או כל שטח אחר, ושם זו תהיה המציאות שלהם. אנחנו מחפשות בעיקר את היכולת לחבר בין התיאוריה לפרקטיקה - שיתאימו בין מה שעל המסך למה שמול העיניים".

השקט הזמני של הלילה מופר מהר. מדריכות המדור, לבושות בבגדי אויב ומצוידות בהתאם, מגיחות מתוך השיחים והמבנים מסביב. "יש לנו נקודות בהן אנחנו מתפקדות כ-'מחבלים'", משתפת סמל ש', "אנחנו צועקות: 'מטען' או 'אש', ומבחינתם זה אירוע לכל דבר".

ולכל אורך הדרך, יש כלל ברזל שלא משתנה: קודם מחסלים את האיום, אחר כך מזינים במערכת. "בסוף", מסבירות השתיים, "הם קודם כל לוחמים. אם יש מולך מחבל, דבר ראשון תטפל באירוע, וכשהוא בשליטה, תעבור לשלב הבא - ותתפעל את השו"ב כדי לסנכרן בין כל הכוחות במרחב".

וכשמסתיים התרגיל, מתחיל התחקיר. "לכל משימה יש דף תצפית", מסבירה סמל ש', "אנחנו מראות להם איך תפקדו תחת לחץ, איפה הקפידו על עבודת צוות, מתי הזניחו את המערכת, או דווקא בלטו בשימוש נכון בה. השקלול של סך הנתונים קובע מי עבר את הקורס".

ומה קורה כשהקורס נגמר? "קרה לא פעם שחיילים פנו מעזה או מלבנון באמצע הלילה", מודה סמל ש', "אחד מהם התקשר אליי בשישי באחת בלילה כי המערכת לא עבדה לו. העלתי עוד מדריכה על הקו, ועברנו איתו צעד-צעד עד שהבעיה נפתרה. ברגע הזה את מבינה שהשיעור שהעברת ממשיך איתם גם הרבה מעבר לביסל"ח - בתוך שדה הקרב".

ובנימה אישית יותר, גם סמל מ' וסמל ש' עוברות תהליך עם כל מחזור שנפתח. "כשקיבלתי את השיבוץ למדור - לא הכרתי את הפעילות והעשייה", סמל מ' מעידה, "אבל לאחר שנתיים של מלחמה, עם הטלפונים בלילות והפידבקים משדה הקרב, אני יכולה להגיד שזה שירות מטורף - לדעת שאת מחזיקה כלי שממש משנה את פני הלחימה ומציל חיים".

ובאמצע הלילה, עם תום התרגיל, כשהמסכים נכבים והציוד חוזר למקומו - המדריכות מקוות להשאיר שיעור אחד אצל הלוחמים: "בפעם הבאה שיכנסו לעומק הרצועה או יעמדו בקו בצפון, אני רוצה שיבינו שיש להם עוד משהו בסל הכלים. נשק 'שקט', שאם הם ידעו לשלב בינו לבין האחרים - הם הצליחו במשימתם בכוח".