ארגונים מסורתיים רבים המבקשים להניע בתוכם חדשנות מוסדית עשויים למצוא עצמם מנסים ולאמץ את מה שנראה שעושים ארגונים חדשניים אחרים: להפיק אירועי שיא הכוללים האקתונים, סדנאות חדשנות, אקסלרטורים או חממות. במאמר זה דנים הכותבים בצורך לעודד ולהטמיע חדשנות פנים ארגונית דרך מינוף הפוטנציאל המגולם באירועי החדשנות, ובאופן המיטבי להוציאם אל הפועל מתוך הבנת הפרדוקסים החבויים בהם (הנוצרים מתוך המתח הבריא המתקיים בין מנהלי החדשנות, לבין שכבת המנהלים ואנשיהם). 

כאשר התפוקה של אירועי החדשנות מתכתבת עם תוצרים מעשיים, אירועים אלו מקבלים מיצוב ומשנה תוקף של 'פיתוח עסקי' ו'קידום תרבות של חדשנות בארגון'. כאשר אירועים אלו מתקיימים בצורה פתוחה, ומשתפים גורמים אף מחוץ לארגונים היוזמים אותם, נוצרת הזדמנות סינגולארית להקמה של קהילה המהווה מיני קוסמוס של האקוסיסטם, תופעה זו מכונה Community Based Event.

עם זאת, פעילויות מסוג זה לבדן לא תמיד מניבות תוצאות מוחשיות, והתוצר מוביל בדרך כלל לתחושה לא רצויה של 'קרקס' ואף לתופעה המכונה 'תיאטרון חדשנות'. המונח 'קרקס החדשנות' מוגדר במאמר זה כתופעת לוואי של Community Based Event, המתאפיינת ביצירת אווירה של עידוד חופש יצירה וקהילתיות, וללא תכלית אסטרטגית נראית לעיין. 'תיאטרון חדשנות' יכול להיות כל יוזמה שמתבצעת עם הבטחה לחדשנות, אבל לבסוף לא יוצרת השפעה עסקית אמיתית; "תיאטרון חדשנות הוא התמקדות מופרזת ברעיון (וכל מה שנלווה לכך), עם מעט יכולת או מחויבות לעקוב אחר התהליך עד לתוצאות בפועל" [סטיב בלאנק]. 

הסכנה הטמונה בהטמעה לא מקצועית של חדשנות בתוך ארגונים מסורתיים, עשויה לקבל ביטוי בהופעתן של תופעות לוואי לא רצויות אלו. על מנת להתמודד עם סכנה זו, מציעים הכותבים כלים ישימים לעיצוב אפקטיבי של תהליכי חדשנות בגישת Bottom-Up, ואף שיטה לתכנון ובקרת פעילויות החדשנות, בגישה המודדת גם את יעילותן וגם את האפקטיביות שלהן. 

הכלי הראשון הוא קנווס לתכנון פעילויות חדשנות פנים ארגוניות, שתכליתו לצמצם את המתחים המובנים העשויים להיווצר בין אוכלוסיית העובדים, ההנהלה ומנהלי העובדים.

הכלי השני הוא לוח מחוונים עבור מעקב ביצוע אל מול תכנון של פעילויות החדשנות וברזולוציה שנתית.

הכלי השלישי הוא לוח מחוונים למדידת אפקטיביות אירועי החדשנות בפריזמה של 'כמה מיזמים התחילו וכמה שרדו את משפך החדשנות', לאורך פעילויות החדשנות בהם השקיע הארגון, ו 'כמה זמן לקח בממוצע לכל מיזם לעבור כל שלב במסע היזמי'.

השימוש בכלים המוצעים במאמר צפוי לאפשר לארגונים מסורתיים, וביניהם צה"ל, לאתר מוקדם ככל האפשר נקודות כשל תכנוניות מובנות, דרך עיצוב תכנון והוצאה לפועל של פעילויות חדשנות פנים ארגוניות, ובאופן העשוי למנוע תופעות הרסניות ולא רצויות בדמותו של 'תיאטרון החדשנות'. בנוסף, המחברים מציעים כי שימוש שיטתי בכלים אלו, יאפשר לאותם ארגונים לבצע התאמות מהירות על מנת להפוך את החדשנות לכלי רב עוצמה לתועלת הארגון, ואנשיו.

לקריאת המאמר המלא - קישור