תופעת המלחמה בטרור נותרה אתגר אסטרטגי שעדיין לא נמצאו עבורה פתרונות יעילים ואפקטיביים. יכולתם של צבאות, ארגונים ביטחוניים וארגוני לוחמה בטרור לאבחן את 'המודל העסקי' של גופי טרור, עשוייה להוות צעד ראשון בדרך לגיבוש אסטרטגיית נגד אפקטיבית; אסטרטגיית פעולה שתכליתה לסכל את תכניות פעולתם העויינות של גופי הטרור, לצמצם את חופש פעולתם ואף להביא לניטרולם והתמוטטותם. 

"אם אתה מכיר את האויב ומכיר את עצמך, אינך צריך לחשוש מהתוצאה של מאה קרבות. אם אתה מכיר את עצמך אבל לא את האויב, על כל ניצחון שהושג תסבול גם תבוסה. אם אתה לא מכיר את האויב ולא את עצמך, תיכנע בכל קרב" [אמנות המלחמה, סאן טסו]

במאמר זה מציעים הכותבים שיטה חדשה לאפיון 'מודל עסקי לחדשנות ארגונית', המאפשר לארגונים לזהות הזדמנויות תחרותיות, בהתאם להם לעצב ולתכנן את פורטפוליו הפעילויות שלהם (כהיפותיזה רעיונית הניתנת גם לתיקוף מול כוחות השוק התחרותיים), להניח בסיס למדידת אופן הוצאתם לפועל על פי התכנון, לאפשר למדוד את אפקטיביות התכנון בהתאם לערך שהשיג הארגון, לייצר מסגרת השוואתית בין ארגונים ולאתר הבדלים בין דרכי פעולתם, ואף לאמץ מודלים עסקיים מצליחים מתחום עשייה אחד למשנהו. המודל המוצע איננו מוגבל לחברות כלכליות, וניתן אף להתאימו לתתי ארגונים, ארגונים ותאגידים המבקשים לייצר חדשנות כחלק אינטגראלי משגרת פעולתן. בפרט, מותאם המודל גם עבור ארגונים ותאגידים כדוגמת ארגוני טרור, גופים ביטחוניים ואף צבאות. המודל העסקי לחדשנות ארגונית (הישים גם למערכות ביטחוניות ומערכות טרור), נבנה בתפישת לוח 'שוקולדות' (המזכיר קנווס), ונחלק לשלושה חלקים מרכזיים: החלק הראשון עוסק בעיצוב תכליות הארגון, וניתן לענות דרכו על השאלה 'מהי תכלית הארגון?' (עשר שוקולדות, המופיעות בחלקו העליון של המודל); החלק השני, עוסק בתכנון פורטפוליו הפעילויות של הארגון, וניתן לענות דרכו על השאלה 'איך ישיג הארגון את מטרותיו ויעדיו?' (עשר שוקולדות, המופיעות בחלקו האמצעי של המודל). החלק השלישי, עוסק בניהול הארגון, וניתן לענות דרכו על השאלה 'כיצד ייערך הארגון לתמוך בפורטפוליו ובהיצע המוצרים והשירותים שהגדיר?' (חמש שוקולדות, המופיעות בחלקו התחתון של המודל).

על מנת להדגים את ישימות המודל, עושים בו המחברים שימוש לאבחון אסטרטגיית החדשנות וההתחדשות של גופי טרור. את ארגוני הטרור השונים בעולם ניתן לסווג לסוגים שונים על בסיס המניעים שלהם, מאפייני פעולתם, המטרות והיעדים שהם חותרים להשיג, אזורי פעולתם ועוד. אולם למרות ההבדלים הרבים בין ארגוני טרור שפועלים בזירה הגלובאלית בהווה וכאלה שפעלו בעבר, נשאלת השאלה האם ניתן להצביע גם על מכנים משותפים במאפייני הפעילות של ארגונים אלה ולבחון אותם במסגרת מתווה פעולה גנרי של ארגון עסקי?, או במילים אחרות - האם ניתן להסביר את פעילות ארגון הטרור באמצעות מודל עסקי?

בעקבות המענה לשאלות אלה בוחנים הכותבים את השאלה - האם באמצעות המודל העסקי הנדון ניתן להבין תהליכי חדשנות בארגוני הטרור? על פניו, נראה כי למרות הצורך הקבוע בהשתנות ובהתאמת המבנה והפעילות של ארגוני הטרור לנסיבות המשתנות, ארגוני טרור ככלל אינם דוגמא טובה או מודל מובהק לתהליכי חדשנות שיטתיים, ובוודאי שהם לא מכווני חדשנות בין השאר משום שהם לא יוצרים אקוסיסטם המעודד חדשנות. ככל שחדשנות כזו אכן קיימת בארגון זה או אחר, סביר להניח כי היא תתבצע בשיטת Top-Down, (זאת בשל ההיררכיה המאוד קשיחה בארגון, החשאיות הרבה, והאיומים הרבים מבית ומחוץ בהם נתקל הארגון, והעומדים בראשו המונעים יוזמות רבות בגישת Bottom-Up). החדשנות, ככל שזו מתקיימת בארגון, תהיה לפיכך פועל יוצא של החלטה בדרגים העליונים של הארגון ותונע על ידי מנהיג כריזמתי שהינו בעל חזון והבנה פרקטית, בעל גמישות מחשבתית וחשיבה תהליכית, בעל סקרנות מקצועית הלומד מלקחי העבר. ככל שתתקיים חדשנות בשיטת Bottom-Up בארגון הטרור נראה כי חדשנות זו תהיה ספורדית ולא שיטתית שתתבצע כפועל יוצא של יכולת מיוחדת או התעקשות של פעיל חדשן הנמצא בדרג ביניים של הנהגה ואשר יש לו או שהוא יכול לייצר נגישות ישירה להנהגת הארגון ולמנהיג העליון.

אמנם ראשי ארגוני טרור רבים ממלאים את התנאי המוקדם של מחוייבות אישית להצלחת הארגון. חלקם אף הוכיחו זאת בהקרבה אישית של בני משפחתם (למשל מותו של האדי – בנו של מזכ"ל חיזבאללה נסראללה), של כספם (למשל ההשקעה שבן לאדן השקיע בהקמת ובפעילות ארגון אל קאעדה), של נוחות ורווחת החיים שלהם (רבים מראשי הארגונים נמצאים במצב קבוע של בריחה והסתתרות תוך מעבר ממקום למקום). אולם על פניו כל אלה לא מספיקים להבטיח תהליכי חדשנות מסודרים בארגון. ארגון הטרור, כמו גם ארגונים אחרים, יתקשו לקיים תהליכי חדשנות כאשר הנהגת הארגון הינה שמרנית ולא פתוחה לשינויים, כאשר זו חסרת גמישות היררכית ומקיימת תהליכים בירוקרטיים קשיחים הרוויים בחשדנות, יריבויות ומלחמות אגו. תהליכי חדשנות שיטתיים בארגונים זקוקים לאקוסיסטם של שיח פתוח ודמוקרטי, של הקשבה ושל יזמות, כמו גם תהליכי למידה לצורך צמיחה שלא מאפיינים ארגוני טרור רבים. למרות האמור, יש לזכור כי ארגוני טרור מודרניים נדרשים לאורך השנים לאמץ שיטות פעולה חדשות, לשלב טכנולוגיות חדשות בפעולותיהם ולזהות שינויים המתרחשים בסביבתם, לאתר הזדמנויות וסיכונים ולשנות את פעולתם בהתאם. כל אלה עומדים בבסיס האבולוציה של תופעת הטרור המודרני ובלעדיהם סביר להניח כי ארגוני הטרור היו נכחדים זה מכבר.

לקריאת המאמר המלא - קישור