הלוחם שהסתכל למוות בעיניים 4 פעמים - יהפוך למג"ד בגבעתי

רגע לפני שהוא עולה לבמה בטקס סיום פו"ם (המכללה לפיקוד ומטה) אלון, לעיניי משפחתו וכמעט כל צמרת צה"ל, רס"ן נתנאל שמכה מתיישב מולי, ובקושי אפשר להבחין בכאב שעל פניו. הוא מספר שעשה תנועה לא נכונה ונפגע בגב באחד האימונים במהלך הקורס, אבל מרגיע בחיוך שבדיוק הגיע מהמרפאה ואין ספק שהוא יהיה לגמרי בסדר.

זה לא מפתיע כשמכירים את הסיפור שלו. ארבע פעמים הוא הסתכל למוות בעיניים ונשאר בחיים, וגם צלקות הקרב שהוא נושא על גופו לא עוצרות אותו לרגע. אני מציץ בספרים שהניח על השולחן כשהתיישב - הם עוסקים במזרח התיכון ובתורות לחימה, והוא מודה שהייתי מוצא אותו עם ספרים אחרים לגמרי לפני הכשרת פו"ם, שהשפיעה רבות, כפי שהוא מעיד, על דמותו הפיקודית. 

אך דבר לא שינה את חייו כמו הקרב ההוא בג'באליה שברצועת עזה, במהלך מבצע "חורף חם" ב-2008: "הייתי אז מפקד צוות בגדס"ר גבעתי. הכוח שלנו מקבל פקודה להיכנס לפעולה מבצעית בשכונה. אנחנו נתקלים בגדר סמוך לקו הבתים. בשעה שהכוח חותך את הגדר, מבחין בנו מחבל ויורה לעברנו צרור".

"הכדורים עפים לי ממש ליד הפנים, אבל לא פוגעים בי", הוא משחזר. "הם פוגעים בקסדה של רועי, אחד מהחיילים שלי, שגם כן ניצל, ובצוואר ובחזה של סמ"ר דורון אסולין ז"ל. הוא מת במקום. למרות פגיעת הרסיסים וההדף שמעיף אותי אחורה, אני נותן פקודת אש, ולאחר קרב יריות עם חוליה של כ-12 מחבלים אנחנו יכולים להגיד שנתנו מכה משמעותית לחמאס".

על אף ההיתקלות הקשה, האירוע שמותיר את החותם הגדול ביותר על חייו של מפקד הצוות מגבעתי מגיע דווקא מחוץ לשדה הקרב: "הרגע בו אני מבין באופן העמוק והכואב ביותר את האחריות שלי כמפקד, הוא כשאני מסתכל למשפחה של דורון בעיניים - ומספר להם שהבן שלהם נהרג. זו תמונה שמלווה אותי בייחוד עכשיו כשאני עתיד להתמנות למג"ד, ולקחת אחריות על מאות חיילים".

שבועיים בלבד אחרי אותה הפעולה בג'באליה, רס"ן שמכה כמעט מקפח את חייו במבצע "סולם יעקב" בשכונת סג'עייה שבעזה: "ביצענו התקפה על קבוצה של פעילי חמאס  במטרה לבודד אותם. בהתחלה הכוח שלנו פוגע במספר מחבלים ומשתלט על מבנים במרחב. תוך כדי שאני דוחף מקדימה בראש הכוח, אני נתקל במחבל חמוש ממש מטרים בודדים לפני".

"באותו רגע אתה חושב רק על החיילים שלך, אתה לא חושב על עצמך", הוא ממשיך ומתאר את התחושות במהלך הפעולה עליה הוענק לו צל"ש מפקד האוגדה. "אתה חש אחריות לעמוד במשימה וגם להחזיר את החיילים להורים שלהם. מתחילים חילופי אש, הכדור שהמחבל יורה פוגע בי, אך אני ניצל בזכות אפוד המגן. הירי שלי לעברו פוגע בו ומנטרל אותו. אני ממשיך להתקדם, משלים את המשימה ומחזיר את החיילים הביתה".

בדצמבר 2008 צה"ל יוצא למבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, ורס"ן שמכה, אז סגן מפקד הפלס"ר, נכנס עם לוחמיו לדרום רצועת עזה באזור תל אל-הווא. "לאחר שהאכזרית של המפקד נתקעה, אני מבין שעליי להוביל בכוח הראשון, ואנחנו נכנסים לאחת הסמטאות. אני מבחין במספר מחבלים שאורבים לנו, נותן פקודת ירי, ואז - מעצור בנשק".

"המחבלים יורים אר.פי.ג'י, והוא פוגע בתא המפקד (הקוקפיט) של האכזרית בה אנחנו נמצאים", הוא מתאר. "אני תופס את החיילים שלי, נשכב עליהם ומוריד את הראש. חוץ מרסיסים בידיים ובגב החיילים ואני לא נפגעים, ואנחנו ממשיכים בלחימה".

"ברור שאני מעדיף שלא תהיה מלחמה", מצהיר רס"ן שמכה. "אבל אם נידרש להילחם אני אהיה מהראשונים להוביל. כמפקד אני צריך לדחוף מקדימה, גם אם זה אומר שאשלם מחיר".

את המחיר של אותה דחיפה פיקודית מקדימה הוא כמעט שילם בחייו שוב בשנת 2015, אז כסגן מפקד גדוד צבר בשעה שהוקפץ לגבול הצפון: "הגענו תוך חמש שעות והתחלנו סיור מפקדים בגזרה. אני מכיר את מרחב הר דב, ולכן בחרתי להוביל את הסיור. בדרך חזרה מאחד המוצבים שם אני שומע שריקה באוויר".

"מטח טילי קורנט. אחד מהם פוגע ברכב של ג'וחא (סרן יוחאי קלנגל ז"ל)", הוא ממשיך. "אני מורה לכוח לפרוק מיד ומתחיל לרוץ לעבר הרכב שנפגע, כשנורה לעברנו עוד מטח של ארבעה טילים. הרגל שלי שורפת, יש בה חור, אבל אני ממשיך לתפעל את האירוע - להשיב בירי, להשיג מיסוך ולהזניק סיוע רפואי. רק אחרי שחזרנו לבסיס וערכנו שיחה עם החיילים, נתתי שיפנו אותי לבית חולים".

לא רק אירועי העבר מלווים את רס"ן שמכה בדרך לתפקידו הצפוי כמג"ד. לאורך שיחתנו הוא שב ונזכר פעם אחר פעם בדברי המג"ד שלו שנהרג במבצע "צוק איתן", סא"ל דולב קידר ז"ל.

"דולב דחף אותי להתקדם להיות מג"ד", הוא משתף ועוצר לרגע, "הוא תמיד אמר לי לקחת את השנה הזאת של פו"ם כדי לשפר את עצמי כאדם וכמפקד, ולהתמקד בכל אותם דברים שקשה להעמיק בהם בשגרה. זכיתי בשנה הזאת ללמוד לעומק את האויבים בחזיתות השונות, ולא פחות חשוב - להיות אבא לבנותיי ולתמוך באשתי שתמיד נותנת לי גב, כמו שלא הצלחתי להיות במהלך תפקידי השטח האינטנסיביים".

הדברים שלמד במהלך התקופה בה שירת במחיצתו של סא"ל קידר ז"ל, הוא משוכנע, מלווים וילוו אותו בדרכו כמג"ד: "באחד הימים דולב הגיע לפלוגה, התיישב במשרד שלי והתחיל לראיין אחד אחד את כל הלוחמים. כעבור חודשים, כשלאחד מהלוחמים שלי הייתה בעיית ת"ש בה נזקקתי לעזרתו, הוא מיד ידע לעומק על המצב ומה צריך לעשות".

"המפקדים שלי, ואני כמג"ד, צריכים להיות הכתובת הראשונה של החיילים בכל עניין", הוא מחדד. "אנחנו צריכים להכיר אותם לעומק, לגרום להם להרגיש בנוח לפנות אלינו ולדעת להיעזר בגורמים המקצועיים כמו מערך הת"ש בכל מקום שהדבר נדרש".

עם סיום קורס פו"ם אלון, לצד מג"דים מיועדים מכל חילות היבשה ומקביליהם בזרועות האוויר והים, משוכנע המג"ד העתידי בחטיבת גבעתי יותר מתמיד: "כל אזרח בישראל צריך לדעת שביטחון המדינה מופקד בידיי קצינים שיודעים להתמודד עם כל אתגרי הביטחון, מחויבים לשמירה על חיי הלוחמים, דוחפים קדימה ומוכנים להכריע את המלחמה הבאה".