פק"ל הפק"לים - המדריך השלם שלכם להסמכות הלוחם בצה"ל

בין אם אתם כבר בשירות הצבאי או עדיין מלש"בים שמחכים לגיוס, כנראה שיצא לכם לשמוע את המושג "פק"ל". המילה הזו, שאומרת כל כך הרבה, יכולה להיות מעט מבלבלת, אך בעלת משמעות חשובה מאוד כשזה מגיע להתמקצעות שלכם בשירותכם הקרבי.

"ראשי התיבות של פק״ל הן בעצם פקודות קבע ללוחם", מציג סמל הצוות בפלגה א' בגדוד 890, סמל ראשון אוראל עדן, "משמעות הדבר היא ציוד שחייב להימצא על הלוחם בכל רגע וזמן נתון, ובלעדיו הוא לא יכול להילחם בשדה הקרב".

כבר בשלב ההכשרה, מחלקים פק"לים שונים לחיילים, וזאת כדי להגביר את היעילות במחלקה בשגרה ובחירום. "היכולות שתראה פלוגה שלמה של רובאים, יהיו דלות מאוד יחסית ליכולות הפלוגה בה יש סוגים שונים של פק"לים כמו מאג, נגב ומטול", הוא קובע, "אותם נשקים ואמצעים עוזרים ללוחמים להתמודד עם אתגרי המרחק, הדיוק וקצב האש בצורה טובה יותר והופכים את אותה הפלוגה לחזקה, יעילה וקטלנית".

לכן, לפי דבריו, חלוקת הפק"לים וההקפדה על ההתמקצעות בהם כבר מההתחלה, חשובה מאוד להכשרת הלוחמים, כדי שבסופו של דבר - יוכלו לנצח את האויב בשטח. "הפק"לים שנדבר עליהם היום נמצאים בכל כיתה במחלקה", מציין סמ"ר עדן, "חלקכם יקבלו אותם במהלך ההכשרה ויישארו עמכם עד סוף השירות - אז כדאי להקשיב".

רובאי:
הרובאי הוא לוחם ללא פק"ל מיוחד שישתמש לרוב בכוונת ה-M5.

קלע:

הקלע משמש להשמדת מטרות ״קשות״ (ירי בתנועה, מטרות קטנות , ירי לילה) חיפוי לטווחים רחוקים וסיוע בזיהוי מטרות אויב, ולרוב יהיה חלק מחוליית החוד (הכוללת מ"מ, קשר, קלע ונגביסט) שהולכת ראשונה בכוח כדי לפתוח תאי שטח. בדרך כלל, הקלע משתמש ברוס"ר (רובה סער) רגיל כמו M-4 ,M-16 או "מיקרו תבור", עליו מלבישים את את הכוונות.

כדי לירות לטווח רחוק, הקלע משתמש בכוונות מיוחדות שעוזרות לו לראות יותר בבירור: כוונת ה"טריג'" שמגדילה פי ארבעה (לשימוש באור יום) וכוונת ה"ליאור" שמגדילה פי שלושה, באמצעותה הוא יכול לזהות מטרות גם בחושך. בדרך כלל, הקלעים נבחרים במהלך הטירונות לפי יכולות הקליעה שלהם, שצריכות להיות גבוהות מהממוצע.

נגביסט:

ה"נגב" הוא מקלע קל אוטומטי להסתערות. יש לו את היכולת לירות בין 900 ל-1,000 כדורים בדקה והוא מדייק במיוחד בטווח של עד 200 מטרים. הוא פק"ל די כבד - ללא תחמושת הוא שוקל 7.6 קילוגרמים ועם התחמושת שוקל כ-10 קילוגרמים. בנגב משתמשים ב״תופים״ שיש בהם שרשירים של עד 150 כדורים, בשונה מרוס״ר שבהם משתמשים במחסניות של 30 כדורים.

לרוב, הנגביסטים מצטיירים כחזקים במיוחד בפן הנפשי והפיזי במהלך הכשרתם, ובגלל שהנשק דורש המון כוח פיזי - מי שייבחר להיות נגביסט יהיה בעל אחת מהתכונות הללו. הנגביסט יהיה לרוב חלק מחוליית החוד, שהולכת לפני כולם. בנוסף, לנגביסט יש אמצעי לראיית לילה שבשם "שח״ע" (שפנפן חד עיני), אותו הוא מלביש על הקסדה ובעזרתו יכול לירות יותר בקלות בחושך.

מאגיסט:

ה"מאג" (מקלע כבד) הוא בין הנשקים הוותיקים והחזקים של צה"ל. הוא יוצר בשנת 1917 בחברת FN הבלגית, ומאז ועד היום נמצא בשימוש רוב צבאות העולם עם כל מיני שיפורים קלים. הוא גם הפק"ל הכבד ביותר - המא"ג לבדו שוקל 10.85 קילו ללא תחמושת, ועם תחמושת הוא שוקל קצת יותר מ-12 קילוגרמים.

כמו ה"נגב", גם ה"מאג" משתמש ב"תופים" עם שרשירים של עד 150 כדורים, יש לו קצב אש של 900 עד 1,200 כדורים בדקה, ובשונה משאר הנשקים, שמתמשים בקליעית בקוטר של 5.56 מ"מ, הוא יורה בקליעית בקוטר של 7.62 מ"מ.

לפני שה"נגב" הומצא, ה"מאג" שימש גם כמקלע הסתערות. רק לאחר ייצורו, הבינו שה"מאג" פחות יעיל להסתערות, אך מכוון שלא היו מוכנים לוותר עליו, הוא המשיך לשמש ככלי רתק (כלי כבד שתפקידו לרתק את האויב מרחוק) עד היום. לרוב יירו בו מכיפות הרתק שעליהן נמצאים כל הכלים הכבדים.

מאגיסטים - בדיוק כמו הנגביסטים, נדרשים להיות אנשים חסונים ובעלי חוסן מנטלי ופיזי חזק.

מטוליסט:

ה"מטול M203" הוא רומה רימונים, שלרוב מולבש על הרוס״ר בצורה כזו שהלוחם יוכל לירות קליעים רגילים ורימונים ללא הפרעה. הוא יעיל לטווחים של כ-25 עד ל-335 מטרים, ויש לו כמה סוגי רימונים אותם הוא יורה: נפיץ, גז, עשן ותאורה, כולם בקוטר של 40 מ״מ.

בנוסף לכוונת הרגילה, יש למטוליסט עוד כוונת בשם ״זאבון״ בעזרתה הוא מכוון את ירי הרימון מהמטול.
בדרך כלל מטוליסטים משמשים גם כקשרים של מפקד או סמל המחלקה, וזאת בגלל שהם משתמשים בנשקים קלים יחסית ויעילים ביכולתם לירות סוגים שונים של רימונים.

טיל לאו:

יש שני סוגים של טילי לאו: טיל לאו A4 וטיל לאו A9 ולשניהם ייעודים שונים - הA4 מיועד להשמדת מטרות כמו רק"ם (רכב קרבי משוריין) רך כמו נגמשים, וה-A9 מיועד לפיצוץ מבנים.

טיל מטאדור:

למטאדור יש שני מצבים: B וM. מצב M עושה חור בקיר ומאפשר מעבר אל תוך מבנה, ומצב B שמבצע שני פיצוצים: הראשון הוא פיצוץ ראשוני שמחורר את הקיר, והפיצוץ השני שמשמיד מטרות הנמצאות בצידו השני של הקיר.

חובש:

כמעט בכל מחלקה ישנם חובשים שעוברים קורס חובשים במשך שלושה חודשים בעיר הבה"דים, בו הם לומדים לטפל בפציעות בשדה הקרב ולתת מענה ראשוני ומהיר עד שיגיע רופא שדה או פינוי לבית החולים הקרוב.