רב"ט אהרון (דוגה) אהרון ז"ל כתב למשפחתו לפני ההפלגה ממנה לא חזר

48 שנים עברו מאז טביעת הצוללת אח"י דקר, רגע ששינה לעד את חייהן של עשרות משפחות. אבות ובנים לא שבו הביתה, וילדים לא זכו להכיר את אחיהם הגדולים. כל איש מצוות הצוללת, 69 במספר, היה עולם ומלואו. היו להם הורים ואחים, לחלקם אף אישה וילדים וחייהם נגדעו לפני שהספיקו לממש את תוכניותיהם.

מה היו מחשבותיהם ברגעים הגורליים האלו? מה היו הרגעים שקדמו למותם הטרגי? אלו שאלות שלרוב נותרות ללא מענה, אך לא בסיפורו של רב"ט אהרון (דוגה) אהרון. רב"ט אהרון השאיר אחריו אוסף מכתבים ששלח למשפחתו ממקום בניית הצוללת והקלטה נדירה אחת, שהשביע את משפחתו לא לשמוע עד שהוא חוזר ארצה.

המכתבים וההקלטה משמרים את זכרונו של אהרון אצל קרוביו, גם אצל אלו שהיו ילדים כשנספה, וגם למי שנולדו אל הסיפורים על קרוב המשפחה הגיבור שלא זכו להכיר. "אני שומרת על המכתב האחרון שהוא שלח מהתקופה שצוות הצוללת שהה באנגליה לפני ההפלגה ארצה ובו הוא מדבר על חזרתו לישראל", מספרת אחותו של אהרון, ציונה חי.

"הוא מאוד נזהר בכתיבת המכתבים, הוא אומר 'אני יודע אפילו באיזה יום אנחנו נגיע', אבל הוא לא מספר. קשה לי לקרוא את המכתב כי הוא סופר את הימים עד החזרה, הוא התגעגע הביתה ואנחנו התגעגענו אליו. הוא התגייס באוגוסט 1966, ובאוגוסט 1967 הוא נסע לפורתסמות'.

הצוללת טבעה בינואר 1968, ובמשך כל השנים האלו הוא היה מעט מאוד בבית. תחילה בגלל ההכשרה, לאחר מכן בגלל מלחמת ששת-הימים והתקופה בה שירת בצוללת אח"י תנין, ולבסוף בגלל הבנייה של הצוללת אח"י דקר באנגליה. המכתבים ששלח וההקלטה היו הדרך שלו לשמור איתנו על קשר, על אף המרחק".

המזוודה הגיעה אחרי האסון

אחותו של אהרון שומרת את מכתביו האחרונים כזיכרון לאחיה הגדול, אך מעבר למכתבים ישנה גם מזוודתו, המכילה את ציודו האישי מתקופת שהותו באנגליה. מזוודתו, המכילה בין היתר את מדיו, נשלחה אל המשפחה עם צאת הצוללת לדרכה ארצה לפני כמעט 50 שנה.

"המזוודה בעצם הגיעה אחרי שהתרחש האסון", משתפת ציונה חי. "כל חבריו לצוות שלחו את מזוודותיהם. אין מקום בצוללת לחפצים ולכן שלחו אותן בטיסה. סמוך לאסון פתחנו את המזוודה, אבל עם היוודע הבשורה הקשה היא נסגרה ושמנו אותה בחדר של אחת האחיות. לאמא שלי היה קשה להתמודד עם הזיכרונות שמעוררים החפצים".

במזוודה של אהרון יש חולצת עבודה שלא הספיק לכבס, והיא נשארה עם הריח שלו. "לצידה נמצאים נרתיק כלי עבודה, מדים כחולים וכל מיני סטים של מדים ייצוגיים ומדי עבודה", אומרת ציונה חי.

בחופשה האחרונה שלו בבית הקליט אהרון הודעה בקלטת עם סלילים, והוא השביע את משפחתו לא להאזין לקלטת עד לחזרתו. לאחר שהבינו בני משפחתו כי הוא אינו עתיד לחזור, הם האזינו לקלטת והופתעו מהתוכן שהכילה.

"אחרי האירוע הקשבנו להקלטה וגילינו שהוא היה לחוץ לקראת ההפלגה. אני לא יודעת אם זה ניבוי או שהיו לו תחושות, אבל הוא מדבר על ההפלגה הזו והוא מודאג", חשפה אחותו הקטנה של אהרון. "ההקלטה שלו היא פרידה, שהוקלטה למקרה בו הוא לא יחזור הביתה. הייתי צעירה כשהוא נספה, בת 15. אני זוכרת שהיה ערב שבת כשאמרו ברדיו שאבד קשר עם הצוללת, וכיוון שידענו שהוא בהפלגה בדרכו לארץ והבנו שזו הצוללת שלו".

אני זוכרת את אבי עומד מול הרדיו ושומע את המילה צוללת", היא ממשיכה, "ולאחר מכן עומד ליד החלון ובוכה. אחי היה בן 21 או 22 במותו, גילו לא ידוע כיוון שתעודת לידתו אבדה בעיראק. הוא היה מנהיג מטבעו, תלמיד מצטיין ומוזיקאי מחונן שניגן על תופים. הוא אהב מאוד את להקת 'החיפושיות', ועד היום אמי בגילה המופלג בוכה כל פעם כשמשמיעים שיר של הלהקה ברדיו. היה לי אח מיוחד, אח גיבור, וחבל שלא זכיתי להכיר אותו מספיק ולראות אותו מזדקן לצידי".