בידוד של 40 יום? גם זה קטן עליהם

כ-50 לוחמים נמצאים בצוללת אח"י תנין, את רוב שעות היום הם מעבירים כמו רוב אזרחי ישראל - מול המסכים. אבל הם לא צופים בנטפליקס, או גולשים באינסטגרם ובטח שלא מתכתבים בוואטסאפ. הם במשימה מבצעית, שקועים בעבודתם. את שאריות היום שלהם הם מבלים בחדרי האוכל של הצוללת שנקראים "מס", שם הם יכולים לדבר ולשתף חוויות או בקריאת ספר, במשחקי קופסה או ניקיון.

בניגוד לשאר אזרחי המדינה, הבידוד הזה לא חדש להם. רס"ב ד', שף צוללת אח"י תנין, נמצא פה כבר 14 שנה, והוא יודע איך זה להתנתק מהעולם שבחוץ. הוא והצוללת חולקים פז"ם ארוך של חוויות, שאנחנו רק מתחילים לפגוש בהסגר, כמו איך לקום ולהתאמן או לא לנשנש כל היום, רק כי המטבח קרוב.

"בידוד בצוללת זה לא דבר שזר לנו", פותח רס"ב ד', "כשאנחנו במשימה או באימון אנחנו לא יודעים אם הילד שלנו חולה או מה קורה בפוליטיקה. אבל יש לנו תרבות שפיתחנו לעצמנו, היא כוללת דרכים להעביר את הזמן לבד, כמו לקרוא ספר או ללמוד משהו חדש, וגם לדבר אחד עם השני, יש לנו המון שיחות נפש ומסורות משלנו", משתף רס"ב ד'.

אחת מהמסורות האלה נקראת 'עיתון לילה'. "בגלל שאנחנו לא מחוברים לתקשורת, ובמהלך היום כל אחד עסוק בתפקיד שלו, המצאנו דרך ייחודית לספר אחד לשני על דברים שקרו - אנחנו מציירים קריקטורות. חוץ מלשתף אחד את השני, יש גם תחרות לציור הכי מצחיק", מוסיף בחיוך רס"ב ד'. 

תחביב נוסף נקרא 'רדיו שישי'. אומנם זה לא רדיו אמיתי, כמובן, אבל בכל פעם שני צוללנים אחרים, עורכים תוכנית 'רדיו' בימי שישי לכולם עם שירים, חוויות וסיפורים.

"אנחנו דואגים ליצור שגרה כל יום, זאת אומרת שגם אחרי משמרת תמיד יהיה לך מה לעשות. אתה תשב לחפוף את החדש בצוללת ותעזור לו עם הלימודים, תכבס את המדים שלך או שתתאמן. פה אין את המושג 'עצלנות' - השגרה חשובה, היא שומרת עלינו כשירים", מדייק רס"ב ד'.

וגם אותם, כמובן, פוגשות הודעות כמו 'הארכת הסגר': "כשמודיעים שמשימה התארכה ואנחנו נשארים בים לעוד כמה ימים, אני מרגיש צורך להעלות את המורל". במצבים כאלה, רס"ב ד' מקפיד לבשל אוכל מפנק ומנות שכולם אוהבים, כדי ליצור אווירה חגיגית יותר, "המאכל האהוב על כולם בצוללת הוא שניצלים, זה נותן טעם של בית", חושף שף הצוללת.

מאפיין נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו, הוא ציון ימי הולדת ואירועים מיוחדים. לפני כל ירידה למים הצוללנים מבררים תאריכים חשובים ומתכווננים לחגוג: "אנחנו פותחים שולחן, מסדרים בלונים, מכינים עוגה ושרים שירים. בסוף זאת המשפחה השנייה שלך, אז אנחנו חוגגים ביחד הכול".

לדברי רס"ב ד', עד לרגע שהמנה מוגשת ללוחמים, היא עוברת שלבים רבים וארוכים. הכול מתחיל בבחינת המוצרים על החוף, כל ירק ופרי שעולים לסיפון נבחרים בקפידה על ידו. "שליש מהעגבניות בכלל צריכות להיות ירוקות ובלי העוקץ, וכל מלפפון עובר ייבוש בנפרד. אנחנו מטפלים בירקות כדי שישמרו לטווח הארוך ביותר, כך שנוכל לאכול ירקות טריים בכל יום".

מה שאי אפשר לארוז לזמן ארוך, הם דואגים להכין מחומרי הגלם. לכן לא פלא שבכל בוקר יש ריח של מאפייה - בזכות הלחם שרס"ב ד' אופה במיוחד: "אני מנסה כמה שיותר לגוון, אם זה פוקצ'ות, פיתות עם זעתר, לחם מלא עם אגוזים ועוד, ככה שתמיד יישאר מעניין".

רס"ב ד' מעיד מקרוב, שבצוללת יש תיאבון גדול מאחר ויש כ-50 פיות להאכיל. לכן, כל יום שלו מתחיל בבישולים כבר מהשעה חמש בבוקר, ורק בתשע בערב הוא יושב לנוח, "אם פתאום יש לי זמן פנוי,  אני אעדיף לצ'פר את הלוחמים באיזה קינוח שיהיה להם טעים", מספר.

"בזמן משמרת מאוד שקט במדורים", מספר רס"ב ד'. "כולם שקועים במשימות ובהוראות, אז במסים אנחנו מעלים את המורל. וזה חלק מהתפקיד שלי עם האוכל, לא סתם אומרים 'הצבא צועד על קיבתו'".

"האמת שלמשפחות שלנו זה יותר מאתגר לפעמים", הוא מודה בקשיים, "הם נשארים מחוברים בזמן שאנחנו מתנתקים. עכשיו עם הקורונה, אשתי עם הילדים כל הזמן בבית. כשאני סוגר בבסיס או נמצא במשימה מתחת למים אני לא יכול לעזור. אני תמיד אומר לה שהיא הלוחמת האמיתית".

"התפקיד שלנו חשוב, לכן אנחנו מוצאים דרכים ופתרונות לעבור את התקופות בטוב וביחד. בסופו של דבר אתה לומד לאהוב את השקט שאין בשום מקום אחר בעולם חוץ מבצוללת, ואתה אפילו מחכה לחזור לים", מסכם רס"ב ד' בגאווה. "עכשיו המשימה של אזרחי ישראל הכרחית לא פחות - תישארו בבידוד, תמציאו מסורות, תחפשו את מה שעושה לכם טוב, ותישארו בבית, ככה תשמרו על כולנו".