כך נראה שירות צבאי בספינות הטילים מעיניו של לוחם ימי

לפני כמה חודשים, כשנשלחתי למיצג חילות של מלש"בים, כדי לחשוף בפניהם איך נראה השירות בסטי"לים (ספינות הטילים). השאלה העיקרית הייתה "מה זה אומר להיות סטי״לן?". וכשלרגע חשבתי עם עצמי באמת מה היא המשמעות של התפקיד שלי, רק תשובה אחת הדהדה לי בראש - להיות סטי״לן, זו תרומה שלא תלויה בדבר.

אני סמ"ר יהב רוח, התגייסתי בפברואר 2018, בן 20 מיישוב אלפי מנשה. בשירות הצבאי אני לוחם ימי, ומשמש כבקר שו"ב (שליטה ובקרה) בספינת הטילים אח"י יפו.

לפני כשנתיים, הגעתי לספינה שלי לוחם ימי צעיר, וחיכיתי בקוצר רוח להתחיל את השירות המבצעי שלי. בלי למצמץ, היציאה לים, העבודה המבצעית, והריחוק מהבית הפכו להיות חלק מהשגרה שלי. מכל הפלגה התחשלתי והשתניתי. פעם לא יכולתי לדמיין שירות כזה - היום אני לא יכול להעלות בדעתי שום דבר אחר.

הכרתי את הצוות של הספינה, שהיום הם המשפחה השנייה שלי. הקשר בינינו הוא מיוחד, בשום מסגרת לא פגשתי את זה. במיוחד עכשיו, כשאנחנו בקפסולות מבצעיות, זה מרגיש כמו משפחה גרעינית.

השגרה שלנו בימי הקורונה, דומה לשוטף - אנחנו שומרים על הווי בצוות ומבצעים את אותן המשימות. ההבדל המשמעותי הוא הקפסולות מבצעיות - אנחנו עובדים בהרכבים קטנים יותר, שוהים זמן ממושך מהרגיל בים ויוצאים הביתה לעתים רחוקות יותר. 

במציאות הזו הראש קצת עסוק בדאגה למשפחות ולחברים שביבשה, אבל אנחנו יודעים שהתפקיד שלנו הוא להיות מוכנים לכל תרחיש מתפרץ ולהמשיך להגן.

באחד הימים, בתחילת השירות שלי, הגענו כל החבר'ה לספינה, לעוד יום רגיל. כל אחד עשה את המשימות והמטלות שלו, והיינו בכוננות - מוכנים להיות הראשונים שיוצאים אל הים אם יקרה משהו שיסכן את ביטחון המדינה.

לפנות בוקר, כששמענו את המשפט: "יאללה חבר'ה לקום, אנחנו מוקפצים לרצועה", הבנו שטעינו כשחשבנו שזו עוד כוננות שקטה (בלשון המעטה).

לאחר כמה שניות, כולנו התייצבנו במהירות בעמדות מחוץ לנמל בדרך לרצועת עזה. היינו מספר ימים בפעילות מול חופי הרצועה, שדרשה מאיתנו ומהקצינים בספינה נחישות אמיתית. אני יודע להגיד שהאירוע הזה היה הצלחה, דווקא בגלל שלא שמעו עליו.

המבצע הזה הוא רק דוגמא למבצע אחד מיני רבים שלא תראו עליו כותרות בחדשות. האנשים בבתים, המשפחות והחברים שלנו, לא ידעו לטפוח על השכם כשנחזור הביתה בסוף השבוע, אבל הידיעה שעכשיו התושבים יכולים להסתובב בטוחים יותר, בזכותינו - ממלאת אותי בגאווה אמיתית.

היום, כשכל העולם עומד מלכת אל מול מגפת הקורונה, העבודה שלנו ממשיכה, ועם כל הקשיים, אני נאחז  בתחושת השליחות והסיפוק מהפעילויות הרבות שזכיתי לתפעל בספינה לאורך השנים. זה מה שמחזיק אותי פה יום יום.

אז אולי עכשיו אתם מבינים, שכשאני אומר ש"להיות סטי״לן זה תרומה שלא תלויה בדבר", אני לא משתמש בקלישאה כדי לפאר את התפקיד, אלא מתאר את המציאות כמו שהיא, שרק מי שחווה אותה יבין.