איך הפכה "סער 1" הקטנה למפלצת מלחמה ימית?

תוך כדי התמודדות עם אתגרי הקמת המדינה החדשה, התמקדה זרוע הים הצעירה בעיקר בהגנה על הגבול הימי. אבל מהר מאוד הבינו שיש צורך בכוח תקיפה חזק למשימות יזומות, ונקבעה מטרה עיקרית אחת - בניית כוח ימי שיביא לניצחון בקרב על המים.

כך, בעזרת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה, טכנולוגיה מותאמת וכלי נשק "כחול-לבן", התקבלה ההחלטה על הקמת צי ספינות טילים - "סער".

הכול התחיל אי שם ב-1960, כשמדינת ישראל הפתיעה את כל המערב וקיבלה החלטה לא שגרתית - לחמש ספינות קטנות בטילים. 

אם הייתם חובלים באותם הימים, כנראה שהייתם מרימים גבה. בשלהי שנות ה-50, הדעה הרווחת הייתה שהספינה הגדולה ביותר והמחומשת ביותר היא המנצחת הברורה בכל קרב ימי - עד שזרוע הים הישראלית הראתה לעולם שההפך הוא הנכון. 

הספינות הראשונות, שעליהן חלמה הזרוע, היו עתידות להיבנות במספנות גרמניה כחלק מהסכם השילומים שנחתם אחרי מלחמת העולם השנייה, אך הדבר דלף לעיתונות. בעקבות ביקורת קשה, ואיום ממשי על גרמניה מצד מצרים, הוחלט להמשיך את בנייתן בצרפת.

הספינה הראשונה הגיעה לחופי ישראל ב-1967 וצוידה בשלושה תותחים (40 מ"מ), שני מקלעים (12.7 מ"מ), ופצצות עומק. הדגם קיבל את השם - ספינת סער 1.

סטי"ל סער 1 (עמותת חיל הים)

"לספינות הסער הראשונות הייתה צללית מיוחדת, שונה מכלי שיט אחרים באותה התקופה", מספר אל"ם (בדימוס) דני מלמד, שפיקד על ספינת סער 1, "זו הייתה ספינה קטנה, אך בעלת תותחים גדולים". היה לה מראה חדשני, מיוחד, וגודלה הקטן של הספינה הקנה לה מהירות ששינתה את חוקי המשחק.

החידוש הזה, שנראה מפוקפק בהתחלה, הוכיח את עצמו במלחמת יום הכיפורים, בקרב הראשון מסוגו אי פעם - קרב טילים ימי-ימי, שבו, בלי לעשות ספוילרים, ניצחו ספינות הטילים הקטנות.

לסטי"לים מדגם סער 2, נוספו מערכת נשק משוכללת, מכ"ם בקרת אש (מערכת אלקטרונית לגילוי מיקום), ושמונה טילי 'גבריאל' ששינו את כל התמונה בעזרת פיתוח ישראלי לחלוטין. 'גבריאל' הוא טיל נגד ספינות שפותח בתעשייה האווירית הישראלית אחרי שספינות הים הישראליות היוו מטרות לטילים מצד המצרים בשנות ה-60.

סטי"ל סער 2 (עמותת חיל הים)

פרוץ מלחמת יום הכיפורים הייתה ההזדמנות הראשונה לבדוק את שיפורי ספינות הטילים הישראליות המשופרות, שכללו בין היתר טילי 'גבריאל' ואת המכ"ם "דגון", בקרב אמיתי - קרבות יום הכיפורים. 

בבוקר יום שבת, 6 באוקטובר 1973, נשלחו כוחות סטי"לים לכלל החזיתות, מקדימים את ספינות האויב. בצוהריים החלו התקיפות בגבול המצרי ובגבול הסורי, והכוח הישראלי פתח את הקרב. "סיירנו בגזרה הצפונית, בעומק שטח האויב, כשגילינו מטרה קטנה, רחוקה מהחוף. זו הייתה ספינה סורית", מתאר אל"ם מלמד, אז מפקד הסטי"ל, אח"י מבטח.

"פעם הכול היה ידני. כל איש צוות היה צריך לעשות את העבודה שלו בצורה מושלמת כדי שהכול יעבוד כמו שצריך. התחלנו לירות על הספינות הסוריות, כ-40 דקות הפצצנו את הספינה, ואז הגיע דיווח מהמטה: 'הורדתם את הספינות'", משחזר אל"ם מלמד. 

צוות אח"י 'מזנק' לאחר הקרב (עמותת חיל הים)

ניצחונן של ספינות הסער הקטנות על מספר ספינות סוריות בקרב שמאוחר יותר ייזכר כ-"קרב לטקיה", נרשם בספרי ההיסטוריה כקרב הימי הראשון אי פעם שלחמו בו בעזרת טילי ימי-ימי.

דגם הסטי"לים סער 3 נוצר כשעלה הצורך בתותח גדול יותר. לתותח שתי מטרות עיקריות: האחת - ירי אש מהים אל רצועת החוף, והשנייה - שימוש בקרב ימי נגד מטרות קטנות. לכן הותקן בסטי"ל הזה תותח 76 מ"מ - גדול כמעט פי שניים מהתותח הקודם.

סטי"ל סער 3 (עמותת חיל הים)

הספינות הגיעו לארץ ב-1969, במבצע מיוחד בו הן "חולצו" ממספנות צרפת באישון לילה, במבצע שמאוחר יותר קיבל את השם - "מבצע נועה", וזו הייתה אחת הסיבות שהוחלט לבנות את הספינות במספנות ישראל. 

"הבנו שהלחימה בים משתנה בכל גזרה, לכל ים יש את האופי שלו", מסביר אל"ם מלמד, "ספינה קלה לתפעול ולשיט בים התיכון, לא מותאמת לים האדום. בגלל זה סער 4 גדולה יותר בפער מקודמותיה".

סטי"ל סער 4 (אתר משמר המורשת הימית)

ואכן, בין השנים 1973- 1979 הושקו ספינות הטילים סער 4 - שנבנו במספנות ישראל בלבד. הספינות האלה גדולות יותר, יכולות לשאת יותר אמל"ח, והותקנו עליהן מערכות משופרות, מהטובות בעולם באותה התקופה, חלקן פיתוחים ישראליים.

וכמובן, הפנינה החדשה של זרוע הים: סער 6, אלה ספינות הטילים הגדולות ביותר, והן מאובזרות במערכות ואמצעים משופרים ביותר. "אני לא מכיר ספינה בגודל הזה שנושאת עליה כל-כך הרבה אמצעי לחימה", אמר עליה מפקד זרוע הים לשעבר, אלוף (במיל׳) אליהו שרביט.

על הספינות החדשות מותקנות גם מערכות טכנולוגיות, ביניהן מערכות ניווט ומערכת דאטה סנטר, המשמשת כמרכז ידע שמאפשר גישה לכל המידע הרלוונטי ליצירת תמונת קרב מלאה. לספינה יש יכולת גילוי מטרות בטווחים רחוקים ומערכות לוחמה אלקטרוניות חדישות. 

ואם זה לא מספיק, מותקנות עליה גם מערכות ליירוט טילים ולתקיפה ארוכת טווח, תותח ימי, שתי עמדות נשק אוטומטי, משגר טילי 'ספייק', טילים נגד ספינות, 32 צינורות שיגור. בנוסף לאלו הספינות כוללות מערכת "כיפת מגן" בגרסתה הימית.

ככה הפכה 'סירת הדייגים' הישראלית - בעלת התותחים הקטנים - לספינה הגדולה, המיוחדת והמבצעית שהיא היום, וכפי שקובע אלוף (במיל׳) שרביט - "הספינות האלו יוסיפו עומק אסטרטגי למדינת ישראל".