בשם הזיכרון, למען המולדת

סבתו של סמל (במיל׳) מיכאל, רימה, הייתה רק ילדה כשנאלצה לברוח מזרחה מביתה שבקייב כשהגרמנים פלשו לברית המועצות.

בגלל הקשיים של הקור, הרוחות העזות והתנאים הכמעט בלתי אפשריים, אחותה הקטנה של רימה נפטרה. ״גדלתי עם הסיפורים האלו בבית״, משתף ומוסיף, ״גדלתי על הקשר שיש בינינו לבין הדברים שקרו בגלות – זה סיפור לאומי ואישי״.

מעל 80 שנים כבר עברו, וכיום נכדה של רימה, סמל (במיל׳) מיכאל, נלחם בעצמו על הזכות לחיות בביטחון ובחירות בישראל. בשבילו, בשביל סבתו רימה ובשביל המדינה כולה.

סמל (במיל׳) מיכאל השתחרר כחודש לפני תחילת המלחמה, אך כשראה את המתרחש הבין שהוא חייב לפעול. יום לאחר תחילת המלחמה, בשעה שבע בבוקר, הגיע מיכאל חדור מטרה ומלא ברוח קרב לבסיס אשדוד יחד עם עוד שני חברים מפלגת הבט״ש 916 שהשתחררו גם כן. ״עלינו על הספינה ויצאנו להילחם ומאז אני פה, ממשיך את הלחימה על הבית״, הוא מספר.

כבר ארבעה חודשים סמל (במיל׳) מיכאל נלחם עם חבריו לפלגה על ספינת ״דבורה״. הם תוקפים מטרות טרור בעזה מהים, מחפים על כוחות חי״ר, מבצעים פעולות מסווגות ולא עוצרים לרגע.

״אנחנו נמצאים כאן על הקווים ומגינים על המדינה שלנו ועל החופש והשלום של אזרחים״, אומר סמל (במיל׳) מיכאל בגאווה. ״אני נלחם כדי לדאוג שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, כדי להגן על הזכות שלנו לחיות בבטחה. סבתא הייתה מלאה בשמחה, בהתרגשות ובגאווה כשהתגייסתי״, הוא נזכר.

כעת, בציון יום השואה הבינלאומי, הוא אומר בבירור: ״אנחנו לא סתם פה, אנחנו מראים לעולם ולעצמנו כמה חזקה הגאווה היהודית והישראלית, הגאווה שהייתה חסרה כשסבתי כל כך הזדקקה לה – ואנחנו גאים בזה״.