את המנהגים האלו כל דבורן, סטי"לן ובק"שית מכירים. עכשיו גם אתם

מי לא אוהב את שבועות? הבגדים הלבנים, ארוחות החג המשפחתיות ומלחמות המים ברחובות. אבל תהיתם פעם מאיפה קיבל "חג המים" את שמו? מדובר במנהג ישן שהתחיל עוד במאה ה-16 במרוקו, כזכר לטל שירד במעמד הר סיני, שהוא כידוע שמו השני של החג - חג מתן תורה.

אז בזרוע הים אומנם לא תמצאו קרבות של רובי מים, אבל יש לא מעט מנהגים ייחודיים שהתפתחו עם השנים. 

סמ"ר שלו ג'ובאני, מפקד קורס דבורנים, לשעבר לוחם בספינת הדבורה 821 

צילום: עומר פרתום

המנהג המפורסם ביותר של הדבורנים, שחילחל עם השנים לכלים נוספים - הוא ההאזנה לשיר "הללויה" של לאונרד כהן, המשודר בגלגל"צ בכל מוצאי שבת בשתיים בלילה. "זה מנהג שנראה קצת אחרת מספינה לספינה. אצלנו היו נוהגים להכין פיצות בשבת בערב, וכשמגיעה השעה - להתאסף בגשר ולאכול אותן כשהשיר מתנגן ברקע", מציין סמ"ר שלו. 

בניגוד לשמועות וסיפורים אורבניים סביב המסורת, לא נראה שיש הסבר מעמיק מדי למקורה. כנראה שגם היא, כמו הדבורנים - מעדיפה להישאר מעל פני המים.

מנהג נוסף על הדבורה, שמשנה גם הוא את צורתו מכלי לכלי - הוא ה"הא". מעין ברכת "בתיאבון, תתחילו לאכול" לכל מי שסביב השולחן. "זה קטע של ימאים", מסביר מפקד הדבורנים, "זה מבוסס על נימוסי שולחן בסיסיים שמבקשים לחכות לכולם לפני שמתחילים לאכול ועל הקושי שבאופרציה הזאת, כשמדובר בכל כך הרבה אנשים שיושבים יחד". 

למנהג זה, כפי שהוא מגלה, יש בכל זאת פרצה שמאפשרת לדבורנים להשביע את הרעב גם בימים בהם ההמתנה ארוכה במיוחד: "הדבר היחיד שמותר לאכול לפני ה'הא' זה מאכלים ירוקים, כמו חמוצים, זיתים וירקות".

סמל רועי קליקה, מפקד קורס סטי"ל, לשעבר לוחם בספינת הטילים אח"י ניצחון 

צילום: עומר פרתום

רוב המנהגים על הסטי"לים מתרכזים ל"שבת המיידית" - שבה כל הלוחמים סוגרים בהתראה מאוחרת שבת על הסיפון ונמצאים בכוננות מבצעית. "התדירות שלה משתנה בהתאם לתמונת המצב", מציין סמל רועי, "יש סבב בין המחלקות. בכל פעם אחת מהן אחראית על הסגירה ונדרשת לבשל לכולם את ארוחת הערב, להכין תפריט מודפס ולכתוב עיתון המפרט על אירועי התקופה האחרונה".

כפי שהוא מספר, מדובר במנהגים שמתגלגלים עם השנים ועוברים מצוות לצוות. "אני מאמין שבמקור זה היה ניסיון להפוך את סגירת השבת ממטלה לחוויה מגבשת שמשפרת את האווירה בכלי. היום אני לא יכול לדמיין את השירות שלי על הספינה בלי הרגעים האלה".

סמל רותם הנקין, מפקדת קורס בק"שיות, לשעבר בק"שית במוצב השליטה ארז 

צילום: עומר פרתום

במוצב השליטה 'ארז', הביטוי "שעת השי"ן",  שנועד לתאר את השעה המדויקת לתחילת פעולה צבאית - קיבל משמעות קצת אחרת. "כל מי שתופסת משמרת בלילה בין שבת לראשון, יודעת שארבע בבוקר זו שעת הש"ין - שבה הקצין התורן מחלק שוקולדים וצ'וקולוקים", מעידה סמל רותם, "אני מעריכה שזו מסורת של שנים. זאת הדרך של המפקדים להמתיק את המשמרת האינטנסיבית ולשפר את מצב הרוח".

בנוסף, נוהגות הבק"שיות לערוך ארוחות שישי משותפות ברציפים עם לוחמי הדבורה, שפועלים מולן באופן צמוד. "כשאת יושבת עם הלוחמים שתמיד נמצאים מהצד השני של הטלפון בכל משמרת, זה גם מגבש ומחזק את השייכות וגם משפר את הקשרים ועוזר לנו לעבוד ביחד בצורה המיטבית", היא מחדדת.

בין אם כל אחד מהמנהגים הגיע ממסורת ימאית עתיקה או כניסיון להקל על הלוחמים בעומס המבצעי - האווירה החגיגית והשיתופית שהם מייצרים, היא אחד הדברים המשקפים את הלך הרוח בזרוע כולה.