הצטרפנו לסדרת הקרב הראשונה בקורס סטי"ל - ועברנו 'טבילת אש' במים

השעה 13:00, וכ-100 חניכים וחניכות, שהחלו את הכשרת הסטי"לנים בבה"ד זרוע הים, עומדים על שפת המים. הם רצים לטבול, שורה אחרי שורה - זאת לפני שיעלו לסירות, ויתנסו בחתירה, כחלק מ'יומיים קרב'. זהו למעשה רגע השיא בסדרה הראשונה במסלולם, שיסתיים רק עוד כחצי שנה.

כבר 10 שעות קודם לכן, ב-3 לפנות בוקר, הוקפצו ליום השני והמאתגר יותר בסדרה. הוא נפתח במסע רגלי באורך שמונה ק"מ שהמשיך בשיעורי קשירה וחתירה, לקראת מה שצפוי להם כעת. 

רגעים לאחר הטבילה, רצים החניכים לס"גים (סירות גומי) שציידו מבעוד מועד: 10 חיילים כל פעם, חמישה מכל צד, תופסים את צידי הסירה בשתי ידיים, ובקריאת 'עלה-הופ!' של המפקד, מרימים אותה על כל משקלה (250 ק"ג, למתעניינים), לגובה הכתפיים. הם סוחבים אותן למים הרדודים, ועולים ארבעה או שישה על כל אחת. קצת לפני השעה 13:30, כולם כבר חותרים בקצב מתגבר.

"החתירה בסירות עובדת על תחושת מסוגלות, ועל יכולת עבודה בצוות תחת עומס", מסביר סרן ע', מפקד בית הספר לאלקטרוניקה בקורס. "בנוסף, הטכניקה הזאת לא פשוטה כמו שהיא עשויה להיראות: אם לא פועלים כולם באותו קצב - לא מתקדמים". ומעבר לעבודה המנטלית, מתרגלים החניכים יכולת חשובה לתרחיש חירום: "במידה שצריך לנטוש את הספינה, מצופה מהצוות לפנות את כל הסיפון, ולהוריד אותם יחד עם הציוד החשוב בחוף בביטחה".

המפקדים מכתיבים את הקצב ב'וּ-חתור!', וכך, עם כל תנועת משוט, מייצרים קצב יותר אחיד. "זאת הפעם הראשונה שלהם במים, וכמובן שיש עוד הרבה על מה לעבוד. הם לא מכירים את השיטות אפילו בתיאוריה, כי התרגיל הזה נועד רק לטבול אותם באש - או יותר נכון, במים - ולראות איך הם מתפקדים תחת חוסר הידיעה". 

ואכן, בים פוגשים סטי"לנים אי ודאות אין קץ: רגע נינוח ורגע סוער, פעם שקט ופעם מתחמם. "המעברים האלה מאוד קשים, וצריך לדעת לשנות מיינדסט במהירות. בסופו של דבר, במציאות, הם יכולים לצאת לשבועיים בים בהתרעה של כמה שעות, ללא טלפונים ובלי לדעת מתי הם חוזרים לחוף", מעיד סרן ע' מניסיונו.

על כל ס"ג חותרת מגמה, ואם זו גדולה יחסית, חניכיה מתפצלים לשתי סירות שונות. "יש כאן כמה מקצועות, שמחולקים לשני תחומים - אלקטרוניקה ומכונה", מפרט מפקד ביה"ס לאלקטרוניקה. "תחתיי, יש את מגמות ההגנה אווירית, ל"א, מכ"ם, טורפדו ושו"ב. תחת חשמל ומכונה, נמצאות המגמות הקשורות בתפעול ובקרה על כל המערכות המכניות: מנועים, גנרטורים, לוחות חשמל, כיבוי אש, משאבות מים מתוקים ודלק - הלחם והמים של הספינה". 

כשמגיעות כל סירות הגומי לסירת הפיקוד המאספת, מרים סרן ע' את הקול ומכריז על אתגר: המגמה הראשונה שחונה בחוף, מנצחת. כעת צועקים כל החניכים 'וּ-חתור!' בקול רם יותר, חותרים בקצב, והגלים מאיצים אותם עוד לכיוון החוף. בשעה 14:30, אחרי שחתרו כ-800 מטרים ללא הפסקה, יש לנו זוכה - מגמת "להב" מבית הספר לחשמל ומכונה. 

סוד ההצלחה בים, כפי שמדגיש המפקד, טמון בשיתוף הפעולה. "על הספינה כולם בשביל אחד, ואחד בשביל כולם: זה מסר שאנחנו מחדירים בהם גם בשלב מוקדם מאוד בהכשרה. הם חייבים להרים זה את זה, כי הכול בים מבוסס צוות - חוליה אחת לא פועלת כשורה, ואין קשר למפקדה בחוף, חימוש לכיפה הימית, או דלק להפלגה".

בזה אחר זה, יורדים הצוותים מהסירות: המדים שלהם ספוגי מים, וגם הנעליים רטובות. יש להם רגע להתמלא גאווה על החתירה הראשונה שלהם, עד שהם רצים שוב - הפעם, לבוחן קשירות. היום נחתם באימון גופני וטבילה, שבסופה קיבלו 100 החניכים את כותפות ההכשרה.

וכך הסתיימה הראשונה מבין שלוש 'סדרות חוסן', שמטרתן לייצר את הביטחון הנדרש ללוחמות וללוחמים ימיים. "במהלך כל הסדרות האלה דוחפים אותם לקצה: הם עוברים הקפצות בלילה, מסעות וטילופים, חתירה בס"ג, ומבחנים שונים. אין 'שיעור בחוסן' - שרשרת האתגרים שאנחנו מציבים להם, שלב אחר שלב, הם אלה שבונים ומעצבים אותו".