הם חברים הכי טובים מגיל 8, מ"פים ב-188, ובאמת מגנים על הבית

הקשר של עמיעד ודניאל, מ"פים בפלוגות מקבילות בגדוד 71, מתחיל עוד הרבה לפני פיקוד על גזרת רמת הגולן. הוא מתחיל אי שם במושב קשת שבדרום הרמה, כשבגיל 8 הם הופכים לחברים טובים. 

"למדנו יחד ביסודי ובחטיבה, וכבר אז היינו מאוד קרובים", מספר סרן עמיעד אילון. היום, הם בני 26, ממש בעוד שבועיים שניהם כבר יהיו נשואים, ומפקדים על פלוגות מקבילות בגדוד 71 שבחטיבת השריון 188, שזכה לאחרונה בבוחן רף פצ"ן. 

עמיעד קיבל בכלל שיבוץ לגבעתי, ועבר אחרי מאמצים לשריון. קשת הוא מושב מאוד קטן - מתוך תשעה נערים בני שכבת הגיל של דניאל ועמיעד, חמישה הגיעו ל"עוצבת הברק". שנה לאחר הגיוס הם מצאו את עצמם לוחמים באותו גדוד, ואפילו באותה הפלוגה. גם כשכל החברים מקשת כבר השתחררו, הם המשיכו יחד.  

בשנת 2020 נכנסו שניהם לתפקידים - דניאל כמ"פ להב ועמיעד כמ"פ כפיר. אחרי תע"ם באיו"ש ואימון הסבה לטנק מרכבה סימן 4, עלו לאחרונה לתפוס קו ברמת הגולן ולפקד על הגזרה. "ידענו כבר חודשיים לפני הקו שנהיה מ"פים בגדוד 71 ביחד", הם מגלים, "זה הפתיע מאוד. זו ממש סגירת מעגל".

"מחזק לדעת שאתה תופס קו ממש על הבית", אומר סרן שיזגל, "זה אזור יפה שגדלנו בו ואנחנו מכירים אותו, וזה יוצר תחושת שייכות עמוקה. מושב קשת נמצא ממש בגזרה שאני מפקד עליה, נסיעה של 15 דקות מהמוצב".

לעיתים, שתי הפלוגות שלהם אף משתפות פעולה. "חבל על הזמן לעבוד ביחד. אנחנו נפגשים מתי שאפשר, יושבים לכוס קפה או קופצים להורים כשיש זמן. הכי מצחיק פתאום באמצע אימון בשטחי אש לראות את הבית", הם משתפים. 

"רמת הגולן מעניינת - גם מבחינה מבצעית, וגם מבחינה היסטורית", משוכנע סרן אילון, "זה מטורף להגן היום, עם טנקים חדשים ומשופרים, על גזרה שבה נפלה כמעט כל החטיבה במלחמת יום הכיפורים". 

שתי הפלוגות תופסות בימים אלה גזרת גדר, משמע, הלוחמים מסיירים על הגבול, ומחלקות טנקים פרוסות בכוננות תמידית במוצבי הקצה. הפלוגות מבצעות פעילויות טנקים, פטרולים, תצפיות, פעילויות רגליות, ופעילויות מבצעיות מעבר לגדר אל מול איומים שונים: "אנחנו כל הזמן משנים את דפוס הפעילות שלנו. וזה מוביל לכך שהאויב לא מצליח להסתגל אלינו". 

כמו שעמיעד מגדיר, גזרת רמת הגולן היא מעין סיר לחץ, "שקט עד שמתפוצץ". "המשימה שלנו", הוא חוזר ואומר, "היא לעצור את ההתבססות האיראנית בסוריה מול ישראל. בתור ילד, לא הבנתי מה הצבא עושה כמה קילומטרים מאחוריי, כדי שאוכל לחיות את החיים בתור ילד במושב. היום אני יודע בדיוק מה נדרש כדי שאוכל לקום מוקדם בבוקר לעבוד במטע או ללכת לבית הספר בשקט". 

"הצבא חיבר בינינו עוד יותר", הם מודים בחיוך, " אנחנו עוברים הכול ביחד". ולמרות שדניאל בדיוק מסיים תפקיד והופך להיות סמג"ד הכשרות - הם מאמינים שבסוף, הדרך תחבר ביניהם, שוב, כמו תמיד.