401 חוזרת לרגע בו משימה לילית הפכה לשבוע במתחם טרור של חיזבאללה

מה שתוכנן כלילה אחד של השתלטות על מתחם טרור בעומק דרום לבנון, הפך לשבוע של קרבות תחת גשם ובמרחבים שהסתירו כמויות רבות של אמל"ח. חזרנו לראשונה עם מפקד פלוגת הטנקים אל המבצע בחג הפסח - בתוך הוואדי הסבוך, בין המכשולים בדרך ועד הקרבות שהתפתחו בכפר רשאף

19.08.26
טל ניסים, מערכת את"צ

המשימה שלהם הייתה ברורה: להשתלט על מתחם צבאי הממוקם בתוך נחל אכזב בעומק דרום לבנון, להשמיד תשתיות חיזבאללה שנבנו בתוכו לאורך שנים, ולפתוח את הציר אל הכפר רשאף - מקום שהיווה קרקע למאמצי ההתעצמות של ארגון הטרור.

התכנון המקורי, התבסס על מבצע של לילה אחד בלבד, ומשם להמשיך צפונה, אך במהרה התברר ללוחמי צק"ח 401 שהגשם הכבד, כמויות האמל"ח הבלתי-צפויות והאתגרים שהביא עמו תוואי השטח הולכים לשנות את התמונה. וכך הפכה פעילות של פחות מיממה לשבעה ימים עצימים של לחימה. 

זה קרה לפני כארבעה חודשים, בשבוע של ליל הסדר. בעוד שברחבי הארץ התכוננו לחג, פלוגת השריון של סרן א' התמודדה עם אחת המשימות המורכבות שקיבלה באותה התקופה.

 

"היינו אז אחרי מספר פשיטות במרחב הכפרים הראשון בדרום לבנון", פותח מפקד הפלוגה, "ידענו שאנחנו נכנסים לשטח שונה לחלוטין ממה שהכרנו בעזה". 

בימים שקדמו לכניסה הם החלו להיערך, בידיעה שהיעד הבא הוא אותו מתחם צבאי אסטרטגי. ההכנות קיבלו משמעות נוספת בעקבות אירוע שהתרחש זמן קצר קודם לכן, כשאחד הכלים נתקע ונזקק לסיוע במהלך פשיטה על כפר באזור.

 

עבור הלוחמים, זו הייתה המחשה שהדרך לשם תהיה לא פחות מסובכת מהלחימה עצמה. "תמרון בלבנון זה משהו שנערכים אליו לאורך כל ההכשרה הצבאית. התעסקנו כל הזמן באיך נכון להיכנס לקרקע הזו, ואיך מתמודדים עם הצירים", מעיד המ"פ.

 

היציאה למבצע והדרך לכפר

באישון לילה ניתן האות ולוחמי הפלוגה יצאו צפונה, לפאתי הנחל הסבוך, מלווים בטנקים ובכוחות חי"ר. "הגשם שהחל לרדת הפך את ההתקדמות למורכבת עוד יותר", הוא מתאר. בשל המהמורות, החיילים המשיכו הלאה - אך עם פחות כלים מהמתוכנן.

 

לפתע, נפגע הטנק של סרן א' מרחפן נפץ, ולאחר מכן ספג אחד נוסף פגיעת נ"ט ונזקים מפצמ"ר שנפל בסמוך. אך גם זה לא עצר את הכוחות, שאיתרו במרחב אמצעים רבים וחיסלו מחבל חיזבאללה.

בעקבות הנסיבות ותמונת המצב העדכנית, הוחלט על שינוי התוכנית. במקום להמשיך לעבר כפר רשאף, הם נשארו בגזרה: בכל יום, בפשיטות ממוקדות, הם יצאו אל הוואדי, איתרו אמצעים נוספים וסימנו אותן לכוחות ההנדסה שהגיעו אחריהם וביצעו את ההשמדה. 

 

הימים עברו, ממדי התשתיות החלו להיחשף והלוחמים פעלו בשטח באופן שיטתי: "ככל שהתקדמנו מצאנו עוד מנהרה, אופנועים על התוואי ומצבורי אמל"ח. מצאנו גם סימנים לכך שמחבלים שהו שם עד לאחרונה, והבנו שהם חיכו לכוחות שלנו שייכנסו לטהר את האזור".

ללוחמים התברר שהנחל היבש לא היה רק מקום מסתור, אלא חלק מתוכנית ההגנה של חיזבאללה. "זה היה בעצם מרחב לחימה גדול, שנועד לעכב אותנו בתנועה לכיוון רשאף", הוא מסביר, "היו שם עמדות קרב, מטענים ומנהרות".

 

הכניסה לרשאף והמשך הפעילות

אחרי שבוע של פעילות - הם עברו לכפר רשאף. "הכניסה לאזור לא הייתה פשוטה", הוא מכריז, "בתוך שטח מיוער, בין מבנים, זיהינו מחבלים. בשיתוף פעולה של כוחות אוויר וקרקע הם חוסלו, והצלחנו להשלים את ההשתלטות על הכפר".

 

בתום המשימה הזו, הצק"ח פעל להשמיד את כלל האמצעים באזור באמצעות כלי הנדסה, בהם D9 ובאגרים, בעזרת כוחות חבלה. במשך התקופה הזו הם פעלו בזירה עד שלבסוף, מתחמי הטרור כבר לא היוו איום.

אותו שבוע בשלהי אפריל היה חלק משורת מבצעים שנערכו ביותר מ-12 כפרים בדרום לבנון, במסגרת מאמץ רחב של צק"ח 401 לפגוע בתשתיות חיזבאללה ולהרחיק את האיום. 

 

"אבל זה היה אירוע אחר לחלוטין", הוא משתף, "כבר בלילה הראשון נכנסה כל הפלוגה לתודעה חדשה של 'אנחנו לא בעזה, אנחנו בלבנון'. בעקבותיו, הגענו עם יותר צניעות לתקיפה בכפר, כי ידענו שאנחנו חייבים להיות זהירים, אבל גם חזקים מספיק כדי לתמרן בו".

"יצאנו מהלחימה הזו", מסכם המ"פ, "עם הרבה גאווה ותחושת שליחות גדולה. ידענו שאנחנו עושים משהו משמעותי בשביל תושבי הצפון, וזו הייתה הסיבה שלנו לא לעצור".