שיחה אחת שקיבל איוון בגיל 14 - שינתה את חייו

2014, מלחמת האזרחים באוקראינה, עיר קטנה בשם זבניגורודקה

איוון אושקה, אז נער קתולי בן 13 עם שרשרת של צלב על צווארו, נדרש להחתים את ההורים בכל פעם שהם מגיעים לאסוף אותו מבית הספר. אסור לו לעזוב לבד. בכלל, המבנה נעול תמיד, מחשש לפגיעה בילדים. "החיים שם לא היו משהו", הוא משתף, "ניסו להפיל את השלטון, וזה הפך את המקום למסוכן. היו המון הפגנות, שהשפיעו על כל המדינה". 

אני תופסת אותו בשיחת טלפון כשהוא בדיוק באותה עיר ילדות מרוחקת, בזמן חופשה מהצבא אצל המשפחה שנשארה באוקראינה. נדמה שהזכרונות משם עוד טריים. כך למשל, נזכר איוון שבאחד הימים הגיעו כמה אנשים לזבניגורודקה, תקפו  אנשים בשכונה שלו, הפכו אוטובוסים ושרפו אותם.

"לא היה לנו יותר מדי כסף", הוא משתף, "גם בחופש הגדול, כשהיה לי זמן חופשי, לא יצאנו מהבית. שם, ברגעים האלה, הבנתי שאין לי מה לעשות כאן - לאן אלך כשאסיים את התיכון? הבנתי שאין עתיד".

"כשהייתי בן 14 קיבלתי טלפון מהסוכנות היהודית", הוא משחזר, "הם הציעו לי לי לעלות לישראל. הקשבתי לשיחה, אבל לא ממש הבנתי מה קורה. ניגשתי לאמא, והיא סיפרה שסבתא שלי הייתה יהודייה והסתירה את זה. זה לא כתוב באף תעודת זהות, אבל היה מסמך אחד שהעיד על זהותה האמיתית. לפיו גם מצאו אותי". 

איוון סיים את השיחה בהלם. "הטלפון הזה שינה לי את כל החיים", הוא קובע בהתרגשות. אחריה, נסע לסוכנות בקייב יחד עם המשפחה. סיפרו לו לראשונה על התוכנית, על הצבא ועל המדינה - וזה נשמע לו מתאים.

ספטמבר 2015, נמל תעופה "בן גוריון", ישראל

איוון רק בן 14. הוא החליט לעלות לארץ, לבד, דרך התוכנית "נעל"ה". "ההורים התקשו עם זה. זה לא קל, שילד בגיל הזה עוזב את הבית לשנה שלמה".

"ירדנו מהמטוס, קבוצה של ילדים שטסו מקייב, עם חולצות צהובות שכתוב עליהן 'נעל"ה'", מתאר איוון, "נסענו עם המדריך שלנו ברכב לירושלים. בדרך שומעים שירים בעברית, בעוד שאני אפילו לא יודע להגיד את המילה 'שלום'".

איוון למד עברית באולפן, הלך לפנימייה והחל להשתלב. בגיל 18 התחיל להתכונן לגיוס. "הגעתי נעול להגיע לפלס"ר 7 - יחידה מובחרת בחטיבה 7, שמעתי עליה דרך חברים מהפנימייה. בסוף, באמת הגעתי למסייעת, ומשם יצאתי לגיבוש לפלס"ר". 

ההורים התנגדו לכך שילך לסיירת, אבל זה לא ערער אותו. אירוע נוסף כמעט גרם לו ליפול מלוחמה: "באמצע הטירונות שברתי את הרגל. אמרו לי להחליט - או לוותר על לוחמה או לרדת מחזור. בסוף הורדתי את הגבס מוקדם, ובצילום ראו שהעצם התאחתה באופן שאיפשר לי להמשיך. אני זוכר שכשהתקשרתי למפק"ץ שלי ואמרתי לו שאני חוזר - הוא צעק משמחה. אומנם התקשיתי במסעות והיו לי כאבים, אבל לעזוב את הצוות לא בא בחשבון". 

2021, בסיס "קצביה"

"הצבא ביגר אותי מאוד. מצאתי שם חברים לחיים, שמתקשרים אליי גם כשאני בחופש עכשיו באוקראינה, ואנחנו נפגשים גם באזרחות. אני חושב שהגעתי לצבא בתור ילד. ההורים גאים בי עכשיו - כשנכנסתי הביתה לפני יומיים, מצאתי מולי קיר שלם מלא בתמונות שלי, גם על מדים". 

איוון אפילו חושב לחתום קבע. "אני ממש רואה את עצמי כישראלי ולוחם. כששואלים אותי מאיפה אני ומי אני, אני ישר אומר שאני ישראלי. אם היו אומרים לי שאהיה בעתיד יהודי ולוחם, לא הייתי מאמין, ובטח שלא בפלס"ר 7. זה רק מוכיח שאף פעם לא צריך להרים ידיים".