השריונר שחלם להיות קצין, נפצע, השתחרר, התגייס פעמיים - ואפילו תיעד הכול

"שאף אחד לא יגיד לכם שאי אפשר" - בדיוק במשפט הזה פתח סגן ידי כהן, היום מ"מ בחטיבת השריון 7, את הפוסט שהעלה לעמוד הפייסבוק שלו כשסיים את קורס הקצינים בפברואר 2020. פוסט, שגרף במהרה יותר מ-500 לייקים. אבל כדי שתבינו למה המשפט הזה מתאר בצורה כל כך טובה את השירות שלו בתור שריונאי, נצטרך לחזור הרבה אחורה - חמש שנים וחצי, ליתר דיוק.

ידי התגייס באוגוסט 2015 לחטיבה 7. באחד האימונים בטירונות, הוא קרע את המיניסקוס (רקמה בין מפרק הברך לבין עצם הירך), והפציעה העלתה את השאלה אם יוכל להישאר במסלול ההכשרה: "זה מאוד הקשה על התפקוד שלי, אבל החלטתי להמשיך לאימון המתקדם (הצמ"פ), ורק אחריו לעשות את הניתוח". 

הוא סיים את הצמ"פ במרץ 16' בתור תותחן, אבל בשל החמרת הפציעה לא התאפשר לו להתקדם לקמ"ט (קורס מפקדי טנקים), אז הוא משתבץ בתפקיד עורפי כע' קמ"ן בגדוד 77, שבדיוק תפס קו בגזרת עזה. "נהניתי והיה לי משמעותי, אבל גם מאוד קינאתי בחברים שלי בטנקים", הוא נזכר.

בשלב הזה, ידי עדיין התלבט בכל הנוגע לניתוח בברך. הוא ביקר אצל המון רופאים שונים, אבל בכל זאת חש בחוסר בוודאות. אירוע מסוים הוביל אותו לגבש החלטה: "בקו, היה רופא מתנדב בשם רוני, שאחיו הוא אחד משלושת הרופאים המובילים בעולם בתחום המיניסקוס. רוני שלח לו צילום של הברך שלי, והוא המליץ שאעשה את הניתוח - אז הלכתי על זה". 

באוגוסט 16', כשנה אחרי שהתגייס, ידי עבר את הניתוח בהצלחה. "הייתי חודשיים במיטה בר"ם 2, כשבכל מספר שבועות הוסיפו לי עוד כמה מעלות שבהן אני יכול לכופף את הברך - תהליך לא נעים בכלל", הוא משתף. הוא ניצל את הזמן עד החזרה לפלוגה כדי להתפתח בפן האישי - והתחיל ללמוד עריכה וצילום דרך מדריכים באינטרנט וביוטיוב.

"קניתי מצלמה - סוני A6300", מתאר ידי את הרגע ששינה את המשך השירות שלו. במקביל, הוא הוסב לר"ם ד', ואחרי שלושה חודשים נוספים בבית, זומן לוועדה רפואית שקבעה לו פרופיל חריג של 72 - מה שאיפשר לו לשוב ללוחמה: "בינואר 17' עליתי ישר לפלוגת הטנקים 'מלכות החרמון' בגדוד 77 - והפעם, גם עם המצלמה". 

ידי פגש בפלוגה את החברים שהיו איתו במחלקה בצמ"פ, לפני כמעט שנה. "צילמתי שם לאורך כל הדרך. אנשים לא הבינו למה לקחתי מצלמה כזו יקרה לצבא, אבל ידעתי שאם לא אקח סיכונים - לא יצאו לי תמונות יפות", הוא מספר בנימה נוסטלגית. 

ואכן, גם ירי חי של פגזי טנקים לא מנע ממנו לתעד כמעט כל רגע בשירות שלו - החל מסתם ישיבות עם החבר'ה, ועד תרגילים צהובים וזהובים, מלאים בלהבות.  

בתקופה הזו, החלום שלו לצאת לקורס מפקדים ולבה"ד 1 עדיין נראה רחוק מלהפוך למציאות: "מעבר לכך שהייתי חריג פז"ם, אז גם בקושי זכרתי משהו - הייתי צריך ללמוד שוב את המקצוע מ-0". 

עוברת שנה. ידי כבר הספיק לחוות (ולתעד) קו בתרקומיה, אימון אביב, קו סוריה חי"ר ואימון חורף. "הצילום מאוד התחבר לכל הדברים שעשיתי", הוא מסביר בפשטות, "בתור איש צבא קשה למצוא תחביב ולהתמיד בו, אבל התיעוד הגיע בטבעיות - פשוט הייתי רואה דברים ואומר 'וואו, אני חייב לצלם את זה'". 

ממש חודש לפני שהיה אמור להשתחרר, באמצע קו טנקים בסוריה, המ"פ שלו ביקש מהמחלקה לחתום קבע של ארבעה חודשים. אז במקום לגזור חוגר במרץ 18' - הוא חתם על טופס הארכת שירות, והוסב להיות התותחן של הסמ"פ. "הייתי מאוד נחוש להוכיח את עצמי, ולהראות שאני מתאים לצאת לקורס מפקדים", הוא חוזר לחלום הישן - שבשלב הזה, כבר נדמה על גבול הבלתי אפשרי. 

עם חלוף הזמן, ידי עבר להיות אחראי על מקצוע התותחנות במסגרת הפלוגתית, ואז גם בגדודית, בתפקיד בשם "נגד תותחנות", וחתם עוד שנה קבע בעקבות בקשת המג"ד. אלא שאז, באמצע תרח"ט בסוף יולי 18', הכול נקטע: "פתאום התקשרו אליי מהשלישות, ואמרו לי שאני צריך להגיע להשתחרר. הייתי ממש מופתע - זה היה שינוי מהיר, לעבור מתרח"ט אינטנסיבי ל-'להתראות, אני אזרח'". 

ידי טעם חודשיים מהאזרחות - אבל משהו שם פשוט לא הסתדר עד הסוף. "עדיין מאוד רציתי לצאת לקורס מפקדים ולקצונה, וההבנה העמוקה הזו רק התחזקה בתקופה שהייתי משוחרר. בצבא, הייתי מסיים כל יום בתחושה שמה שעשיתי באותן 24 שעות לא היה בשביל עצמי, אלא נטו בשביל אחרים. ולמרות שבאזרחות עשיתי דברים שעניינו ופיתחו אותי, לא הלכתי לישון עם אותה תחושת סיפוק", הוא מתאר. 

"דיברתי באופן שבועי בטלפון עם המג"ד, שאמר שהוא יכול להחזיר אותי לתפקיד, ושהגדוד ישמח לתמיכה שלי בקו עזה. התלבטתי, אבל בסוף עזבתי הכול, וחזרתי לצבא", ממשיך ידי לספר את הסיפור שלו, "באתי בלב שלם לעשות את קו עזה עם הגדוד - אבל אמרתי לעצמי שאם בסוף הקו אני לא יוצא לקורס מפקדים, אני סופית משתחרר".

לקראת סוף התעסוקה המבצעית, ידי הלך להתראיין אצל גורמים שונים כדי לנסות להגיע לקמ"ט, ותמיד קיבל תשובה דומה: "כולם אמרו שזה לא אפשרי כי אני בקבע, ושלא קרה דבר כזה ב-15 השנים האחרונות". אבל כנראה כבר הבנתם שהשירות שלו היה מלא בתהפוכות ובאירועים לא צפויים - אז הנה הגדול מכולם: שבוע לאחר מכן, המג"ד התקשר אליו בסופ"ש ובישר לו שביום שלישי הוא מתייצב בקורס המפקדים. 

"זה היה שלושה שבועות אחרי שהתחילה ההכנה לקמ"ט, אבל לא היה לי אכפת", הוא מספר בהתרגשות, "הייתי כולי 'צהוב' - הכנתי את כל הציוד באותו היום, קניתי חוטי שפצור, איזו, ואפילו כבר השגתי מחברים את חומרי הלימוד לקורס".

כמובן שבמהלך הקמ"ט, ידי התמיד בצילום. הוא מציין פרט משעשע: "באמצע הקורס קיבלתי סיטרואן, דרגת רס"ל. כל האנשים שם היו צעירים ממני בשלוש שנים, הרגע יצאו מהאימון המתקדם, ואני הייתי עם מדים כחולים - זה היה חריג בנוף".

בסיום הקמ"ט ידי יצא ישר לבה"ד 1, ומשם להשלמה החילית (קק"ש). במרץ 20' הוא נכנס לתפקידו הראשון כקצין ההדרכה של גדוד 77, ולאחר מכן המשיך לפקד בצמ"פ על לוחמי דור העתיד של שריון, שהתגייסו במרץ 20'.