הטכנאי שנפצע ב"שומר החומות" חוזר לחוליה שבלעדיה טנקים לא זזים

דימה, רזי, נתן, ליאור, פבל, אלכס, ואיגור - כולם לוחמים שמרכיבים את החוליה הטכנית (החט״פ) של פלוגת 'כפיר' בגדוד 75 שבחטיבת השריון 7. אני מוצאת אותם יושבים יחד במשרד קטן ברמת הגולן, אחרי סדרת טיפולים בטנקים. "צעיר, צעיר, צעיר, יותר ותיק", הם צוחקים כשאני שואלת אם התגייסו יחד.

אבל למעשה, הם ממש לא חדשים בתחום - כולם עתודאים שסיימו לימודי י״ג-י״ד במגמות הנדסת מכונות, חשמל ואלקטרוניקה, טירונות 03 וקורס מקצועי בבה״ד 20. הם אפילו חתמו שנת קבע מראש. 

דימה, למשל, הוא חשמלאי טנק ואחראי על תחום הירי והמצברים של כל הטנקים של הפלוגה. ״לכל פלוגת שריון בצה״ל יש חט״פ״, הוא מסביר לי, ״התפקיד שלנו הוא לטפל בתקלות בטנקים - אנחנו אלה שקובעים אם טנק הוא כשיר או לא. אנחנו יכולים לתקן בעיה מורכבת גם בתוך שעה. כדי להחליף, לדוגמה, את המנוע, צריך את כל חברי החוליה - חשמלאי, מכונאי ובק״שניק (בקרת אש ותצפית)״. 

עכשיו, בזמן קו החי״ר של הפלוגה באיו״ש, השריונרים עולים פעם בשבוע לרמת הגולן בשביל טיפול שגרתי בטנקים, וחברי החוליה מסייעים ומייעצים להם. ״אנחנו לגמרי חלק מגדוד 75. הכול באווירה טובה״. 

הזיכרון הכי חזק שלהם מ״שומר החומות״ הוא הפציעה של אלכס, חברם לצוות. אלכס, בק״שניק, סידר את הנגמ״ש של החוליה בזמן שחבריו טיפלו בטנקים של הפלוגה לפני יציאה לפעילות. ״שמעתי אזעקה ופיצוצים מעל הראש, לפני שהספקתי לשים לב, שמעתי שריקה בצד שמאל וראיתי פיצוץ. הרקטה התפוצצה מחוץ לנגמ״ש, נפגעתי מרסיס בירך שמאל ובקרסול. הייתי פצוע קל, חבשו אותי מהר ופינו אותי בהאמר״. 

״ניתחו אותי באותו הלילה״, הוא ממשיך, "הייתי בר״מ 2. הרבה אנשים באו לבקר אותי בבית החולים, ועכשיו חזרתי ליחידה. לא חשבתי לרגע לא לחזור״. 

את חבריו לחוליה זה מאוד שימח. ״הוא עשה לנו הפתעה כשחזר לבסיס. אנחנו חברים טובים, 7/24 ביחד. ישנים באותו החדר, עובדים על אותו משטח עבודה ויושבים באותו המשרד. הטנקים לא יזוזו בלעדינו״. 

הם מספרים שכל אחד מהם טיפל לפחות 700 פעמים בטנק, עד רמת הבורג הכי קטן. ״טסט לטנק״, הם קוראים לתפקיד שלהם. כשהגדוד באימון, הם מתרגלים יחד איתם חילוץ תחת אש וטיפול בטנקים שנתקעו בשיירה. 

״בסופו של דבר, התפקיד של השריונרים זה להילחם, והתפקיד שלנו זה לתת להם את האמצעים לכך. הנשק של השריונרים זה הטנק, ומי אחראי על הטנק? אנחנו. הלוחמים לא רוצים שתהיה להם תקלה בזמן לחימה״. \

את רוב הדברים למדו חברי החוליה בשטח, דרך הרגליים והידיים. ״אני עדיין בקשר עם המפקד שלי מהקורס, ונותן לו עצות בנוגע לתכנים של טיפול בטנקים״, משתף דימה, ״לומדים פה הכול״. 

ואיך זוכרים כל בורג? ״עם הזמן. לפעמים יש בעיה שלא יודעים איך לפתור, ואז פונים לנגדים ביחידה. החוליה היא הלב של הפלוגה - זה מה שאמרו לנו ואנחנו מאמינים בזה. אנחנו מגיעים לכאן ונשארים פה עד השחרור. כאן החיים שלנו״.