כך נוטעים את מורשת נופלי גבעתי - בלב השועלים לעתיד

רחבת הדשא בפארק אשכול נצבעה בשבוע שעבר בסגול. אחרי 50 קילומטרים של מאמץ מתמשך, לוחמי אוג' 24 של גבעתי הגיעו לשם, מותשים אך גאים, כדי לסכם את המסע שעברו מרגע הגיוס. כעת, אחרי שמונה חודשים, תורם לקבל רשמית את הכומתה הסגולה – אבן הדרך האחרונה בהכשרה. 

כמיטב המסורת, המשפחות הצטרפו אליהם רגע לפני, חולקות איתם את הרגע הבלתי נשכח. אך הן לא היו היחידות שצעדו לצדם. ב-500 המטרים האחרונים כל מחלקה צעדה והרימה את האלונקות יחד עם משפחתו של חלל בחטיבה, אותה היא מלווה לאורך המסלול. זאת כחלק מפרויקט 'סגולת הנצח', שיצא לדרך במחזור הנוכחי. 

"'סגולת הנצח' נולד מתוך הרצון להביא את סיפור נופלי החטיבה לדור הצעיר - החל מהגיוס ועד לשחרור", מסבירה סא"ל מיטל, קצינת הנפגעים החטיבתית, "חשבנו על דרך שבה נוכל באמת להשריש ולנטוע את הזיכרון והגבורה בעומק הלבבות, במסלול הצבאי והאישי של החיילים".

אז איך זה עובד בפועל? כל מחלקה בבא"ח 'מאמצת' משפחה של נופל, ונקראת על שמו לאורך תקופת ההכשרה. במהלכה מתקיימים ארבעה מפגשים מרכזיים, בהם החיילים מכירים את המשפחות השכולות ואת סיפור חייו של הנופל. יחד, הם משתתפים ביוזמות הנצחה והתנדבות ברוח האישיות והערכים שהוא ייצג.

"כל משפחה מביאה איתה משהו אחר", מפרטת קצינת הנפגעים, "יש מפגשים שנערכו בדלת סגורה ויש כאלה שעשו פעילות משותפת שמאפיינת את הנופל, למשל לשיר את השירים שהוא הכי אהב. זה משתנה בהתאם לרוח המשפחה, החלל ומנגד - מה שהביא איתו הצוות".

"המפגשים היו מאוד מרגשים", היא משתפת, "הם התקיימו בבתי המשפחות, באתרי ההנצחה וגם בבא"ח בערבי סיכום. הפעם האחרונה הייתה במסע הכומתה, בו המשפחות הגיעו ל-500 המטרים האחרונים, נשאו את האלונקות לצד הלוחמים הטריים ולבסוף העניקו את הסגולה". 

הטירונים, כפי שהיא מעידה, ספגו המון ערכים מדמויות הנופלים שליוו אותם: "הרבה מהחיילים אמרו לנו שבזמנים קשים, ברגעי משבר, או כשעמדו בפני דילמה - הם נזכרו בסיפור של החלל ושאלו את עצמם איך הוא היה פועל. המטרה היא לתת להם מודל להסתכל עליו, ללמוד ממנו ולזכור אותו".

"זה דורש הרבה תעצומות נפש משני הצדדים בסיפור. זו סיטואציה לא רגילה, שהורה שכול מעניק לך את הכומתה", היא מדגישה, "זה כבוד עצום שמרעיד את הבטן והלב - בייחוד לצד החיבור החזק לסיפור האישי".

"אנחנו מתכננים להמשיך בכל גיוס. המחזור הבא כבר יצא לדרך בשילוב משפחות שכולות מכל שנות החטיבה", אומרת סא"ל מיטל, "בהמשך אנחנו שואפים לשלב גם את הנכים ופצועי החטיבה, שילוו גם הם ויספרו את סיפורם. וללא שיתוף הפעולה המלא של כלל מפקדי הבא״ח, אשר לקחו את הפרויקט ברגישות ורצינות - כל זה לא היה קורה".

"בנאום של סיום הטקס, מצטיין המחזור ציין עד כמה זה היה משמעותי עבורו ועבור חבריו", מספרת הקצינה החטיבתית, "ובסופו של יום זה לא פרויקט שעוסק רק בעצב ושכול - אלא בעיקר בעוצמות ובצמיחה".