העולה החדש מצרפת מסכם את מרוץ גולני

הדבר הכי בולט בטוראי נועם אטלן, טירון בגולני המיועד להשתבץ בגדוד 12, הוא הפטריוטיות שלו - שיחה מהירה איתו חושפת מיד כמה הוא גאה לעבור את המסלול, להפוך ללוחם חי"ר ושהמוטיבציה שלו חזקה מאוד. במהלך השבוע האחרון השתתף עם חבריו לפלוגה וחיילים רבים נוספים במרוץ גולני ה-29 שהתפרס מהחרמון ועד אילת.

עבורו, המרוץ הזה הוא הזדמנות פז להכיר את ישראל כפי שלא פגש בה מעולם. אמנם הוא ביקר בארץ במהלך חופשות רבות ואף התנדב בקיבוץ, אך הפעם קיבל נקודת מבט שונה.

לאורך המרוץ הוא השתתף עם חבריו במספר רב של פעילויות: מרוץ שליחים לאורך הארץ, העברת סדנאות בבתי ספר, התנדבויות מגוונות וריצות קצרות עם תושבי הערים בהן עצרו בדרך. "במרוץ פגשתי את כל חלקי החברה הישראלית שלא הייתה לי דרך אחרת להכיר", מספר אטלן. "אני מרגיש שעכשיו אני באמת מכיר את ישראל, או לפחות מתחיל להכיר".

הריצות בערים וביניהן היו חוויה ייחודית עבור טוראי אטלן, למרות שהיה לו קצת קשה בעליות. "רציתי לרוץ עוד יותר ממה שנתנו לי", הוא משתף. "אבל דאגו לנו למסלולים קצרים בגלל החום".

הוא מתגאה שרץ לצד קציני החטיבה והגיע בין הראשונים, ומסביר שאמנם כשהחליט להתגייס התחיל אימונים שיחזקו אותו לקראת הגיוס, אך הוא בעצם עוסק בספורט כל חייו, עוד מילדותו בצרפת. "בגלל שתמיד עשיתי ספורט והתאמנתי," הוא מסביר, "את כל הדברים שאולי קשים בצבא, אני אוהב לעשות".

במהלך המרוץ, טוראי אטלן העביר יחד עם מפקדו ושאר החיילים סדנאות באחד מבתי הספר. במהלך הסדנה הם דנו בדברים הנדרשים מלוחם דרך טקסט המתאר לילות בלי שינה ושכיבה בבוץ. כאשר אחד התלמידים הסביר שהוא חושש מזה והדבר נשמע לו קשה, היה חשוב לאטלן להסביר לו מה זה להיות לוחם: "אמרתי לו שעוברים קשיים כדי להיות לוחם. אחרי הכל יש גאווה, לקבל בסוף את הכומתה החומה".

"סיפרתי לתלמיד את הסיפור שלי. סיפרתי לו איך עליתי מצרפת בשביל להתגייס לקרבי, במיוחד לגולני", הוא נזכר. "הסברתי לו שהחלטתי להיות פה וזה חזק יותר מכל קושי שנתקלתי בו - התחלתי משהו ואסיים אותו". טוראי אטלן מוסיף ואומר שהיה לו חשוב מאוד לספר לתלמידים על החוויות תוך כדי ההכשרה, כדי שהתמונה תהיה הכי ברורה לתלמידים שנמצאים לפני גיוס.

חוץ מהסדנאות שהעבירו, חיילי חטיבת גולני התנדבו במקומות שונים בערים בהן עברו במהלך המרוץ. ההתנדבות שהכי זכורה לטוראי אטלן הייתה באחת מכיתות א' בעיר מודיעין. "בהתחלה הייתי ביישן", הוא נזכר. "הילדים הקטנים הם אלו שפנו אליי. התרגשתי מאוד כשאחד הילדים פנה אליי עם ציור של סמל צה"ל. הוא ביקש ממני לפתוח בפלאפון שלי תמונה של הסמל, כדי שיוכל לדעת באיזה צבעים עליו לצבוע. ישבתי איתו ועזרתי לו לצבוע בקווים".

"אחרי שסיימנו", מוסיף טוראי אטלן, "הילד קיפל את הציור, הושיט לי ואמר "זה בשבילך, קח מתנה", והתרגשתי מאוד".

לרגע אחד תקף את אטלן פרץ נוסטלגיה. הוא מספר שחשב על אחיו ועליו כשהיו קטנים."זה היה זיכרון משמח על העבר שלי בצרפת והחוויות שלי שם בתור ילד, ונתן לי הרגשה טובה", הוא מספר.

דווקא בנקודת סיום המרוץ, טוראי אטלן נזכר ביום הראשון למרוץ ותחושת גאווה ממלאת אותו. "נזכרתי בסוף היום הראשון, חטיבה אחת שרצה ביחד ושרה ביחד וזה המשיך איתי לאורך כל השבוע", הוא אומר.

"מצד אחד לא רציתי לסיים את המרוץ, נהניתי ברמה האישית וזה עבר מהר מדי. מצד שני, זו הרגשה טובה -  יש תחושה שהשלמנו משהו משמעותי ואני גאה בזה".