הלוחם שהחליט לקחת את המורשת המשפחתית צעד קדימה

לוחמי אוגוסט 20' של חטיבת גולני סיימו ביום שלישי את מסע הכומתה - 55 ק"מ אינטנסיביים, מצומת מגידו ועד צומת גולני. בטקס הענקת הכומתה עמד איתי האוזרמן, חובש בגדוד 12, שבלט בנוף בשל פריט מיוחד - פיסת בד הכרוכה סביב הזרוע שלו, ומאחוריה סיפור משפחתי מיוחד.

סבא רבא שלו, ד"ר מישקה הרץ, היה רופא במחנה אושוויץ - הוא טיפל ביהודים רבים במרפאה דלת אמצעים, ושרד הודות לכך. בסוף המלחמה התאחד בבודפשט עם ביתו, שהיא סבתו של איתי. אשתו, ד"ר קלרי הרץ, הייתה רופאה בעצמה, והאישה היהודייה הראשונה שלמדה באוניברסיטה בהונגריה. היא וביתם הצעירה - נרצחו בשואה. 

איתי החובש עמד בטקס הענקת ה-'חומה' עם אותו הסרט המקורי של הצלב האדום, שד"ר מישקה ענד בתור רופא באושוויץ, והיה סימן הזיהוי שלו.

"איתי נחשף לסרט הזה בתור ילד קטן, ולאחרונה העלה את הרעיון לצעוד איתו לאורך המסע", נזכר אביו של איתי, הארי האוזרמן, "הוא מאוד התרגש מההמשכיות והסמליות שבדבר. לפני 75 שנה סבא רבא עמד עם הבד הזה בדיוק, צמוד למדי אסיר כשהוא במקום הכי גרוע בעולם - והיום איתי עונד אותו על מדי צה"ל".

החיבור של איתי לסיפורו של סבא רבא התחיל כשהחליט לכתוב עליו את עבודת השורשים בבית הספר: "מגיל צעיר הוא מרגיש קשור לסיפור. כל פעם שהייתי מדבר עליו הוא מאוד התעניין".

שוחחתי עם איתי לאחר הטקס, והוא שיתף אותי בתחושות שלו: "אני לא כל כך יודע איך להגדיר את זה, אבל אני מרגיש שיש בינינו קשר מיוחד. הוא נשאר בחיים בגלל האהבה שלו לרפואה, והרצון לעזור ולטפל באחרים זה משהו שעבר גם אליי. אני מאוד מתחבר לתחום הזה, וקורס החובשים רק הוכיח לי את זה יותר".  

למרות שלא זכה להכיר את סבא רבא שלו, שנפטר בבודפשט בגיל 56 מהתקף לב - הוא עדיין נוכח בראשו: "האמת שהרגשתי את זה בסוף הטקס - שהוא למעלה, מסתכל ומתמלא גאווה על זה שאני לוחם בצבא. זה היה מעמד כפול - מצד אחד סגירת מעגל של ההכשרה שלי בתור חובש קרבי בגולני, אבל מצד שני גם סגירת מעגל משפחתית, מול סבא רבא".