מה הופך את הסיירת הזו ליחידת העילית של גולני כבר 73 שנה?

השנה היא 1948. בזמן מלחמת העצמאות, קמות שלוש כיתות קטנות בצבא  שזכו לשם "מחלקת הקומנדו", תחת גדוד 12 בגולני ובפיקודו של רפי קוצר. אותם לוחמים, חלקם גם ניצולי שואה, נאבקים על קיומה של מדינת ישראל הצעירה בקרבות קשים במיוחד, כמו קרבות סג'רה.

אחרי המלחמה, משנה "מחלקת הקומנדו" את שמה ל"סיירת גולני", ומתמודדת עם חדירות מחבלים בגזרות שונות - עזה, אזור הגלבוע ובקעת הירדן.

"זו למעשה הסיירת הקרבית הצה"לית הראשונה", פוסק קצין המורשת של חטיבת גולני, אבשלום שחר, כשאני מבקשת ממנו לספר על היחידה. אחד מהאירועים המבצעיים הבולטים של היחידה היה "מבצע חרגול" ב-1960: פשיטה על הכפר הסורי "תאופיק", בתגובה לתקיפות במרחב תל קציר. 

לוחמיה לוקחים חלק מאוד משמעותי בקרבות ובאירועים רבים שנכנסו לדפי ההיסטוריה - 'תל פאחר', מבצע ליטני ושחרור בית הילדים בקיבוץ משגב עם. מי שמכיר את המורשת שלה, יזכור במיוחד את כיבוש הבופור במלחמת לבנון הראשונה. שישה נופלים, וקרב שהופך לסמל לנחישות. "כל בניין הכוח של הסיירת לאורך השנים התנקז לקרב על הבופור ב-82', שהביא לידי ביטוי את אותה הדבקות במשימה שמלווה אותנו תמיד", מגולל אבשלום.

סיירת גולני, 1982

אתה מבין את גודל האחריות, ולא יכול להיות פחות מאלה שהיו לפניך. יש את זה בכל החטיבות כמובן, אבל בסיירת גולני יש את זה בעוצמות מיוחדות אחרות. זה עובר פה כבר 73 שנים, בלי מנוחה לרגע

הסמל שלה, שנקבע באופן סופי בתחילת שנות ה-60, הוא הנמר המעופף, ומאחוריו מחשבה רבה. הנמר מייצג תחבולה, נחישות וסובלנות. סיירת גולני אהבה את התכונות של הטורף הזה, שיודע להילחם גם ביום וגם בלילה. הכנפיים מסמלות את הפעילויות המוטסות - הייתה אפילו תקופה שלוחמי הסיירת היו צונחים.

בשנת 2002 מחליטים לקרוא לסיירת גדס"ר (גדוד סיור), וב-2018 היא שבה לשם המיתולוגי "סיירת גולני", ומונה שלוש פלגות, כל אחת בעלת ייעוד אחר. חיבור הייעודים אמור להוות מעין "לדרמן" שפותר כל בעיה מבצעית בשדה הקרב.

"הלחימה ברצועת הביטחון, שכללה את מבצע "טרף קל", מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה, צוק איתן - בכל אלה, הסיירת הביאה את הערך המוסף של חטיבת גולני. היא אלופה בלתצפת, להשיג את המודיעין, ולייצר פגיעה באויב", מסביר אבשלום ומציין שמדובר בכוח קטן ומיומן, שמיועד בדיוק לטובת המשימות האלה.

כבר בתש"ח, רמת האימונים בתחום השדאות, ניווטים ואיסוף מודיעין, הייתה מאוד מוקפדת. לוחמי "מחלקת הקומנדו" היו אפילו הולכים עם סוליות עטופות בגומי מפנים של גלגל רכב, כדי לא להשאיר טביעות על הקרקע. 

כשאני שואלת אותו על הקבלה ליחידה הוא צוחק ואומר: "הרבה רוצים להגיע לכאן. הביקוש לחטיבה ולסיירת בפרט, זה משהו שרק מי שחווה את הטלפונים והפניות יבין".

נתחיל בזה שכולם רוצים להגיע לחטיבת גולני. ואם כבר התגשם החלום, אתה רוצה להגיע לחוד החנית

כך מכריז סמג"ד סיירת גולני, רס"ן תומר גרינברג, שמכיר את הסיירת מקרוב כבר חמש שנים. בשנתיים האחרונות, הוא אומר, היא הפכה לחדשנית ומתאימה עוד יותר לשדה הקרב העכשווי: "היא משלבת את הפשטות של פעם, עם כל הטכניקות והתרגולות, ומכניסה חידושים טכנולוגיים ויכולות כמו רחפנים, אמצעים מסווגים, תצפיות מיוחדות והפעלת אש בצורה מיטבית". 

"לוחם שמגיע לסיירת מתעצב לגמרי על פי הערכים שלה: יש לו מסלול ארוך מאוד, בו מנסים להטמיע ולהשריש בו עמוק בתוך העורקים את הערכים האלה ואת המצפן הזה. דבקות במשימה, אמינות, אחריות, חשיבה מחוץ לקופסה תחת עומס, הגדלת ראש וירידה לפרטים", מספר רס"ן גרינברג, בתור מי שפיקד בעבר על ביה"ס של הסיירת. 

בשנה החולפת, כך מעיד הסמג"ד, ביצעה סיירת גולני מעצרים מיוחדים בגזרות שונות, ואף פעילות מורכבת בגבול הצפון, שדרשה עקשנות ודבקות במשימה, לצד טכנולוגיה ופריצת דרך. לשורותיה, הצטרף גם "צוות סופ"ה" - קבוצת לוחמים שמפעילה אש מהאוויר ומהיבשה. 

"בסוף, בסוף, הכול זה בזכות המורשת", מסכם הסמג"ד בגאווה, "כמו שכל לוחם יודע שהוא צריך לבצע x מטווחים, חייל שלנו שמסיים מסלול - שורק את המורשת של הסיירת בעל פה".