מקסים היה אלוף ישראל במשך 5 שנים. היום הוא לוחם בסיירת גולני

עינב גרינברג כהן, מערכת אתר צה"ל | 27.10.2021

בין מסיימי המסלול של סיירת גולני בשבוע שעבר, אי אפשר היה לפספס לוחם אחד, גם מהשורה האחרונה. 

188 סנטימטרים, בצירוף עם הרבה כישרון והשקעה, אפשרו לסמל מקסים גולדובסקי להפוך לשיאן אתלטי בקפיצת מוט בישראל. ״התאמנתי על 'קרב עשר' מגיל 12, שזה תחום באתלטיקה שכולל עשרה מקצים: קפיצה לגובה, קפיצה לרוחק, קפיצה במוט וריצות", מספר סמל גולדובסקי. 

הוא עמד על הפודיום בקניה ב-2017, כשזכה במקום הרביעי באליפות עולם בקפיצת מוט, והיה אלוף ישראל מ-2014 ועד 2019.

בשביל לבצע קפיצת מוט מוצלחת, מגלה מקסים, צריך מהירות, כוח וגמישות. ״היו לי שמונה אימונים בשבוע״, הוא משחזר, ״למדתי בבליך ברמת גן וייצגתי את הנבחרת בתיכון. הייתי משתתף בתחרויות אתלטיקה בתיכון בכל שנה, ותמיד לקחתי מקום ראשון בקטגוריות של גובה רוחק ושליחים״. 

בזמן שהוא כבר מסתכל אל עבר אליפות נוספת לגילאי 23 בתור מתאמן בנבחרת ישראל הבוגרת באתלטיקה, באוגוסט 2019, הוא מתחיל שירות בצה"ל כספורטאי מצטיין: ״סיימתי טירונות וקורס בתור מורה חייל. עזרתי לנבחרת האתלטיקה בבית ספר בגבעתיים, וזה אפשר לי להתאמן בבקרים״.

אבל משהו תמיד ישב לו על הנקודה הזו של ״איך לא הלכתי לקרבי?״ והיא התחדדה במאי 2020, כשמקסים היה באמצע העונה של נבחרת ישראל - סמ״ר עמית בן יגאל ז"ל, שלמד עם מקסים בבית הספר, נפל בזמן פעילות מבצעית של סיירת גולני בכפר יעבד: ״אז, גם אחרי כמה פציעות, הבנתי סופית שאני רוצה להגיע לקרבי, וחתמתי ויתור על הספורטאי המצטיין״.

שנה אחרי שכבר התגייס, נסע מקסים באוטובוס לבא"ח גולני, בזמן שכל חבריו לטירונות הגיעו טריים מהבקו"ם. "כולם שאלו אותי 'מה, אתה פראייר?', שיכולתי להיות עכשיו בבית, לאכול אוכל של אמא לפני שאני יוצא לאימון. אבל זה לא הפריע לי". 

מקסים עבר את הגיבוש לסיירת גולני, ובהמשך המסלול הפך למפקד חוליה ומ"כ בצוות. הוא מספר שלמרות שוויתר על החלום להיות ספורטאי ועל חלק גדול מחייו הקודמים, הצבא עיצב אותו מזווית אחרת. "תחושת המסוגלות שלי עכשיו הרבה יותר גבוהה. אם הקושי שלי פעם היה אימון מדרגות קורע של שעתיים - בצבא, אתה פתאום מטפס את כל רמת הגולן בלילה שלם. אתה מסתכל על ההר, ויודע שחצית את כולו", הוא נזכר בהתרגשות. 

אומנם מקסים אמור היה להשתחרר יחד עם אוג' 19 בעוד חמישה חודשים, אבל הוא שואף לחתום קבע כדי להשלים קו מבצעי עם הצוות שלו בסיירת: "המסלול היה מטורף. החברים הם כבר משפחה. להיות בגולני זה חוויה - האווירה, הצחוקים, וגם הרצינות. איתנות וכוח מנטלי". 

"התרגשתי בטקס", הוא מודה, כמי שמעמד בסדר גודל כזה ממש לא זר לו, "כל השנה וחודשיים של העבודה הקשה התנקזו ליום ורגע אחד". וגם לחיוך אחד גדול - שגורם לכולם בסביבתו לחייך בחזרה.