אחרי 34 שנה בגדוד - הרס"ר המיתולוגי של 51 גוזר חוגר
הרס"ר הוותיק ביותר בגדודים משתחרר - אחרי 26 שנים בתפקיד. לקראת גזירת החוגר, שמענו מה גורם לו לקום כל בוקר עם חיוך, שנייה לפני שהוא תולה את השרוך הכחול-לבן ונפרד מהמיטה הצבאית
29.08.22
0
"הדבר שהכי חשוב שתדעי עליי זה שאם יש דבר שאני אוהב בעולם - זה חיילים", כך רנ"ג רפאל גניש, הרס"ר המיתולוגי של גדוד 51, פתח איתי את השיחה, עוד לפני שבכלל הציג את עצמו. ואחרי ששנינו התוודנו שאנחנו מתרגשים, הוא התחיל לספר לי חוויות מהשירות ולסכם 34 שנות גולני.
הוא התגייס לחטיבה החומה אחרי שראה ביריד עידוד גיוס פלייר צהבהב. "הרגשתי שזה המקום שלי", הוא נזכר, "נפלה בחלקי הזכות להיות לוחם - זה לימד אותי מה זה לסחוב במסעות גדולים ומה זה להיות עייף. בשביל להגן על המדינה - הייתי מוכן לעשות את כל זה".
עם השנים הוא התקדם לתפקידים שונים, סרס"פ ורס"פ, עד שבגיל 27 הפך לרס"ר הגדוד ושם לעצמו מטרה ברורה: "התחלתי לארגן ציוד לגדוד ופתאום הוא נהיה ׳עשיר׳ - הדגלים, השלטים, המראות - זה השפיע מיד על המוטיבציה של החיילים. בתור כוח אורגני, אנחנו כל שלושה חודשים עוברים למקום אחר - והציוד מחזק את גאוות היחידה".
לאורך כל השנים הוא הקפיד גם להצטרף לחיילים לתרגילים ופעילויות, בשביל לשמש דוגמה ולתת ללוחמים כוח: "זו המשמעות האמיתית של התפקיד - הייתי מדבר איתם על מה שמצופה מהם בקרב, ומה זה להיות גיבור".
"הייתה לי מוטיבציית על, אמונה בלתי סופית ומחויבות להזדמנות שניתנה לי. ידעתי שחיילים שיוצאים מאושרים מהשירות יעשו מילואים, והילדים שלהם יעשו צבא בעקבותיהם".
היום, הוא משלים 26 שנים בתפקיד, ומסיים את השירות כשהוא מחזיק בתואר 'הרס"ר הוותיק ביותר בגדודים'. "אף פעם לא נשחקתי. הצבא סיפק לי אנרגיות", הוא מדגיש בחיוך, "כל יום שאבתי כוח מהחיילים וזה נתן לי את הדלק להמשיך בדרך".
"אני ישן עד היום על מיטה צבאית", הוא שיתף אותי. מיד הרמתי גבה, אבל השתכנעתי כשהוא המשיך: "ארון, ארונית, מיטה ושק שינה - זה כל מה שאני צריך".
"הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת למי שיבוא אחריי זה לאהוב את החיילים ולהקשיב להם - והכול בדרך ארץ, רק ככה אפשר להצליח", אומר רנ"ג גניש בלי שמץ של ציניות, "להיות 34 שנים בגדוד זו הזכות הכי גדולה שנפלה בחלקי".
אחרי שיגזור את החוגר, הוא מתכנן לעבור קורס הדרכה של רכיבה טיפולית על סוסים לבני נוער, ללוות אותם ולסייע להם להתגייס לצה"ל, בדומה למה שעשה במהלך השירות. לצד זאת, הוא כבר מתכנן איך לבלות יותר זמן עם ילדיו ועם אשתו, אותה הכיר בגולני: "היא עוד אחד מהדברים הכי טובים שיצאו לי מהשירות הצבאי".
"במשך 34 שנות שירות זכיתי לקום בבוקר כל יום עם ברק בעיניים", הוא מסכם בקול מעט רועד מהתרגשות, "זכית להשפיע על חיילים שאין להם דרך ונתתי להם מצפן. מבחינתי, מימשתי את הייעוד שלי בחיים".
