3 הגולנצ'יקים במיל' שנפצעו וחזרו ללחימה - עכשיו כקצינים

אם עד המלחמה המכנה המשותף היחיד בין סגן י', סגן ע' וסרן י' היה העובדה ששלושתם גולנצ'יקים במילואים, היום, אחרי חודשי לחימה ארוכים ופציעות שחוו בקרב, הם מצאו את עצמם באותו המקום בדיוק, ולא כזה שחושבים עליו מיד - בה"ד 1.

"פתחתי את הדלת - ותוך רגע החדר עלה באש מול העיניים שלי"

סגן י' - ייכנס לתפקיד מ"מ בחטיבת אלכסנדרוני 

סגן י' הגיע למילואים אחרי שירות סדיר כלוחם בגדוד 51, אבל בשנתיים האחרונות כבר מזוהה עם אלכסנדרוני - חטיבת המילואים בה תמרן בצפון. "זו הייתה תקופה מאוד מתוחה", הוא מספר, "הרבה נ"טים, מרגמות - אתה כל הזמן תחת איום מתמשך, ובראש מטרה אחת: להגן על הבית".

בספטמבר 24', לאחר חודשים רבים בגבול, ועם תחילת התמרון בלבנון, היה בקו הראשון שנכנס. "פעלנו אז בשני כפרים, וכחלק מהמשימה עברנו בין הבתים כדי לטהר אותם ממחבלים", הוא חוזר לאותם רגעים, שאומנם התחילו כשגרתיים, אבל בבת אחת התהפכו.

"הגענו למבנה נוסף, כפי שעשינו יותר מעשרות פעמים קודם. התחלנו לעבור חדר-חדר. פתאום, כשחלפתי ליד אחת הדלתות, ראיתי משהו חשוד - ותוך שניות המקום עלה באש מול העיניים שלי".

האירוע עלול היה להסתיים בצורה אחרת לגמרי. "בזכות תגובה מהירה, וגם לא מעט מזל, הצלחתי לצאת החוצה על הרגליים", הוא ממשיך. רק כשחבר לשאר הכוח, הבין שמצבו קשה והוטס לבית החולים - שם התברר שהוא סובל מכוויות קשות בכל הגוף.

מאותו הרגע, החל מסע מורכב שנמשך כמה חודשים עד להחלמה מלאה. ובכל הזמן הזה, השאלה שריחפה באוויר, 'אם יחזור למילואים', בכלל לא הייתה רלוונטית. "לא היה לי ספק בזה", הוא חורץ, "ידעתי שכל עוד אני יכול - אתייצב". 

במאי 25', שבוע אחרי שנולדה בתו השנייה, חזר לחטיבה, ומשם המשיך ישירות לקורס קצינים במילואים. היום, רגע אחרי שקיבל את הדרגות החדשות, הוא מפנה את המבט דרומה - ובזמן שאתם קוראים את המילים האלה, כנראה כבר מפקד בשטח כמ"מ יחד עם יתר חבריו באלכסנדרוני.

"הלחימה לימדה אותי המון - והקק"ץ השלים את הפערים"

סגן ע' - ייכנס לתפקיד מ"מ בחטיבה 300 

כמו חברו לחטיבה החומה, גם סגן ע' התחיל בגולני, אלא שבגדוד 13. במלחמה היה כבר בשירות מילואים פעיל בחטיבה 300, הפועלת בצפון. "מרגע שהוקפצנו, תוך פחות מ-12 שעות כבר היינו על הגדר", הוא נזכר. המחלקה שלו ירדה ליישוב דובב,  מוכנה ללחימה בכל רגע נתון. "אתה נמצא שם בידיעה שבכל יום יכול לפרוץ משהו, ואתה אחראי. אתה צריך להיות שם".

באחד הלילות נפצע במהלך סריקה. "היה לילה גשום, עם בוץ, ערפל וחושך מוחלט, כזה שלא רואים בו מטר קדימה, הלכנו עם כל הציוד, ונפגעתי ברגל". הוא דידה חזרה למאהל, ומשם הגיע הפינוי, ואיתו מספר שבועות של החלמה ושיקום. 

במקביל, הגדוד המשיך בפעילות בגזרה. "הם נלחמו עוד כחודש אחרי הפציעה שלי, וידעתי שאני חייב לחזור אליהם". אבל גם אצלו, החזרה לשטח לא הייתה השלב האחרון - אלא התחלה. "כבר בלחימה נהייתי מ"מ בתוך השטח", הוא מתאר כיצד הבין שאולי קק"ץ זו ההחלטה הנכונה עבורו. "התפקידים התחלפו, היה צריך לאייש - ואני נבחרתי מהמחלקה. בסוף, הרגשתי שהלחימה לימדה אותי המון, אבל עדיין היה פער, והקורס נתן לו מענה".

וכל זה, לדבריו, לא יכול היה להתקיים אלמלא דבר אחד - התמיכה של המשפחה והחברים מסביב. "בסוף, כל הרצון שלי לא שווה כלום אם החיים לא מאפשרים'', הוא מודה, "אנחנו בגילאים שיש משפחות, ילדים, עבודה ומשימות, ומישהו חייב לעזור כדי שנוכל להשלים את התהליך. במקרה שלי, זו הייתה אשתי, שדוחפת אותי ומחזיקה את הבית מאחורה תוך כדי עבודה".

"אמרתי למג"ד - גם בלי יד הייתי מגיע"

סרן י' -  ייכנס לתפקיד מ"מ בחטיבה 769

"מתחילת המלחמה התגייסתי למילואים בחטיבה 300, לחמנו בגבול לבנון ובעומקה, וגם לקחנו חלק בפעילות בסוריה", כך פותח סרן י', המבוגר מבין השלושה, ששירת גם הוא בגדוד 51 בסדיר.

ביוני 24', תוך כדי הלחימה, חבר לאלכסנדרוני, בה שירתו חברי הצוות המקורי שלו מהסדיר. שם, במהלך היתקלות בעזה, חטף רסיס מרימון בידו ונפצע בינוני. "אושפזתי לתקופה ארוכה", הוא מספר. "אחרי כמה חודשים כבר קבעו לי ניתוח, ודווקא אז, הגיע שוב צו - והצטרפתי לחברים בתמרון בלבנון". הוא חזר עם תחבושות ותנועה מוגבלת של היד, אבל זה ממש לא עצר אותו, להפך.

הפציעה, הוא מדגיש, לא הייתה הסיבה לצאת לקק"ץ מלכתחילה, אך לגמרי דחפה אותו עוד יותר: "זה הגיע מהמקום הכי פשוט, של לראות את הצורך המבצעי, ולהביו שזה הדבר הכי גדול שאני יכול לעשות - למרות המחירים. ברמה שאמרתי למג"ד שהייתי מגיע גם בלי יד, אם חלילה זה היה המצב".

"זה משהו ב-DNA  שלנו", הוא קובע בחיוך, ומספק הוכחה קטנה מהשטח, שבשבילו שווה יותר מכל משפט מפוצץ. "כשהיינו במילואים באזור החרמון, פגשנו את אחד המנהלים של האתר, גולנצ'יק מ-73'", הוא נזכר. "שאלתי אותו: איך הצלחתם? איך בפעם השנייה והשלישית הרמתם את הראש? הוא אמר לי: אמרו לך שאתה צריך לכבוש את החרמון - אז זה היעד, ואתה תעמוד בו. זו גולני, זה הכוח של החטיבה, ואולי של כל צה"ל".