כך הפכה בת הרב ממרילנד ללוחמת תותחנים

שום דבר במסלול שעברה סמל חנה הילמן, כיום לוחמת באגד 282 של חיל התותחנים, לא היה שגרתי. היא גדלה למשפחה חרדית במרילנד שבארה"ב, בת לרב מכובד, ואת ילדותה בילתה ללא טלוויזיה, מחשב או אינטרנט.

 לאחר שסיימה את התיכון, הגיעה חנה לישראל והחלה ללמוד במדרשה חרדית בירושלים. היא התאהבה בארץ, באנשים ובשפה, והחליטה לעשות עלייה. התחנה הבאה בדרך הייתה צה"ל. "חשבתי על זה שאם אני באמת רוצה להיות ישראלית – אני חייבת לעשות צבא", מסבירה חנה.

בני משפחתה והסביבה הקרובה לה התקשו תחילה לעכל את השינוי. "זה לא מובן מאליו לעלות לארץ במקום שממנו אני באה, ובמיוחד לעשות צבא. אני אחת הבנות היחידות מהשכונה שלי שהתגייסו", משתפת חנה ומודה שהיו שלבים ששקלה לוותר על הרעיון: "זה היה לא קל להורים שלי. היום הקשר שלנו מאוד טוב".

על אף הלבטים, חנה החליטה להמשיך במסע, לעלות על מדים ולהפוך ללוחמת בצבא ההגנה לישראל. "לפני הגיוס ידעתי שאני לא יכולה לשבת ליד שולחן. רציתי לשרת בתפקיד משמעותי ולהרגיש שאני תורמת ונותנת מעצמי. קיבלתי שיבוץ לתותחנים והתגייסתי לגדוד 'רעם'. לא הכרתי את החיל בהתחלה – כי בחו"ל לא מכירים את זה", היא צוחקת. "התחום משלב טכנולוגיה וחי"ר – ואני מרגישה שאני שומרת על אזרחים. עברתי תהליך ארוך עם עצמי, והיום אני מרגישה שמה שאני עושה הוא טוב ומשמעותי".

כל משפחתה של חנה מתגוררת בארה"ב, והיא מוכרת כחיילת בודדה – אבל היא ממש לא מרגישה כך. "היום הרבה יותר קל לחיילים בודדים", היא מציינת. "יש לי וואטסאפ, סקייפ וסנאפצ'ט, ואני מדברת עם המשפחה לפחות פעם ביום. יש לי 'משפחה מאמצת' שמארחת אותי בשבתות ובחגים".

"זה מצחיק",  מוסיפה חנה בחיוך, "בארץ, כולם יודעים מה זה צבא, אז כשהורה מתקשר לילד שלו, החייל, הוא אומר לו פשוט: 'תשמור על עצמך ותחזור בשלום'. אבל כשאני מתקשרת לאמא שלי ומספרת לה על היום שלי, היא מאוד נלחצת ואני צריכה להרגיע אותה".

גם אחרי שתסיים את השירות הצבאי, חנה יודעת שמקומה בישראל. "החלטתי שאני נשארת פה", היא אומרת וכבר חושבת על היעד הבא: "החלום שלי הוא להיות אחות חדר מיון, להקים משפחה, ולגור במושב עם סוסים בצפון. הכי ישראלי, לא?"