אפילו הקצינים הוותיקים הודו - "בכזה תרח"ט עוד לא נתקלנו"

את הבוקר של 29 בדצמבר, פותחת סוללה א' בגדוד התותחנים 411 כרגיל - מול הנוף המדברי של גזרת יטבתה, בה הם תופסים קו כבר חודשיים. השעה 8:00, חלק מהלוחמים בדיוק מצחצחים שיניים, אחרים כבר באמצע ריצה והשאר בדרכם להחליף את החברים שלהם לפלגה בעמדות השמירה. השגרה המבצעית במוצב הכי דרומי בארץ נמשכת ממש כמו בכל יום.

93 קילומטרים משם, במפקדת הגדוד שממוקמת בעין יהב, מקבל המג"ד מעטפה מסתורית מאחד מקציני המטה. הוא קורא את המכתב ומגלה שבאותו הרגע - מתחיל תרגיל חטיבתי המדמה לחימה במתווה צפוני. "היה כתוב בו מה המשימה, למה מקפיצים אותנו, ותוך כמה זמן אנחנו צריכים להיות מוכנים", משחזר סא"ל רז היימליך. 

דקה לאחר מכן, המג"ד כבר יוצר קשר עם המסו"לים (מפקדי סוללה) שלו, ומודיע על פקודת מעמ"ל - מעבר משגרה לחירום. כחלק ממנה, כל לוחם צריך לארגן את התיק האופרטיבי שלו, שנקרא 'תיק 24'. "זה בעצם ציוד לחימה לחירום", מסביר המג"ד, "יש שם שכפ"ץ, משקפי מגן וכפפות מגן לעבודה עם תחמושת ארטילרית - זה הציוד שאיתו החייל אמור לחיות ב-48 השעות הראשונות למלחמה".

"הוא הורה לי לארגן את האנשים - לעלות עם חצי מהסוללה לתרח"ט, ולהשאיר חצי מהסד"כ בתעסוקה המבצעית", מתאר מסו"ל א', סרן דניאל בן חמו, את שיחת הטלפון המפתיעה שקיבל באותו הבוקר מהמג"ד. 

את התרח"ט הזה לוחמי הסוללה יזכרו עוד הרבה זמן - הם זוכים לעלות על מטוס 'הרקולס', שמעביר אותם מיטבתה עד לקצה השני של הארץ - מחנה 'יפתח' ברמת הגולן, שם מחכים התומ"תים שלהם. "תוך שעות בודדות כבר התייצבנו במנחת 'ספיר', עם כל הציוד, ועלינו על המטוס", אומר המסו"ל. 

רב"ט אוהד איתן, לוחם חדש בסוללה, היה אחד החיילים שעלו צפונה לתרח"ט. הוא החזיר אותי אחורה לאותם הרגעים, שהפכו לחוויות בלתי נשכחות יחד עם החברים שלו לפלגה: "בחיים לא הייתי על מטוס צבאי, וגם הוותיקים לא - אז זה היה די מטורף. בטיסה דיברנו על המעמ"ל, על מה אנחנו חושבים שיהיה בהמשך. לא היה לנו מושג שיהיה תרח"ט כזה".

"בסוף, זה לא משהו שקורה כל יום", מתייחס המג"ד לטיסה, "המהות היא שכוח תותחנים תמיד יגיע ראשון לקרב - לא משנה איפה הוא נמצא - גם אם המשמעות היא לחצות את כל המדינה. זו הייתה טיסה מבצעית בגובה נמוך, כשהמתאר הוא מלחמתי, ואנחנו תחת ההנחה שיש נפילות רקטות בכל מרחב הצפון שעלולות לפגוע בכלים אוויריים".

תוך 60 דקות מרגע ההמראה, לוחמי סוללה א' מגדוד 411 מתייצבים במנחת במחניים שבצפון. יחד עם שאר הגדוד שהגיח מהדרום במטוסים, הם מתקדמים אל מחנה יפתח - מפקדת חטיבה 282, כדי לאסוף את הכלים שלהם. הם מעמיסים את כל הציוד על גבי התותחים, הנגמ"שים ואמצעי הנסיעה של הפגזים (נגמ"שי אלפא ואושקושים) - ובתוך זמן קצר, כבר מסיימים לפרוס את הארטילריה במרחב מחוץ למחנה יפתח, שם יעבירו את הלילה.

כל מה שלוחמי הגדוד חושבים שהם יודעים על נסיעות מאתגרות בתומ"ת - מתנפץ בשעות הבאות לתרגיל: לקראת צוהרי היום למחרת, מתחילות הסוללות בתנועה חטיבתית על ציר הררי באורך של 40 ק"מ - והכול על גבי הכלים, ותוך כדי תרגול הפעלת ירי חי כנגד חוליות אויב מדומות.

"הגדוד שלי הוביל את התנועה החטיבתית ופתח מעברים יחד עם כלי הנדסה לאורך הציר", מתגאה מג"ד 411 ביכולות שהפגינו חייליו בזמן התרח"ט. 

"מאוד מאתגר לעשות נסיעה כזו עם התומ"תים", מודה המסו"ל. אבל אל אותו הקושי, מתלווה גם רגע שזכור לו במיוחד: "במהלך התנועה, אני מסתכל אחורה, ורואה את כל הכלים שלי נעים מאחוריי בצורה מבצעית - וזה רק מוכיח לי את העוצמה של הלוחמים, ואת האחריות שיש לי בתור המפקד".

השעה כבר שתיים לפנות בוקר, ואחרי נסיעה אינטנסיבית, מגיע הגדוד למרחב האש 'משתא',  פורס את סוללות התותחנים, ומבצע ירי חי של לא פחות מ-64 פגזים. "גם הקצינים אמרו שבחיים לא יצא להם לנסוע בשטח כל כך קשה", מספר רב"ט איתן, הלוחם החדש. "מדובר במסלול של שעות, על רקע הנופים המדהימים של רמת הגולן, כשהכול רועד וקופץ, ובאמצע הלילה יש שלוש פריסות זחל שצריך לתפעל. אבל בסוף, אנחנו אוהבים להיות על הכלים. בגלל זה אנחנו בתותחנים".

"הכול היה מוסתר", מדגיש המסו"ל את הדיסקרטיות שעמדה מאחורי התרח"ט, "זה בחן אותנו בדיוק במעבר הזה, בין הבט"ש לאופרטיבי. אנחנו מגנים בקו חי"ר על 4,000 אנשים ו-12 יישובים, אבל בסוף היעוד שלנו הוא לקבל משימה, ולבצע ירי בשביל הכוחות שמתמרנים קדימה". 

את התרח"ט הלוחמים קיבלו בחיוך. "הם אומנם היו מופתעים, אבל ביצעו הכול במשימתיות גבוהה. הכוח מאוד אוהב להיות על הכלים ומחובר אליהם, ומתבאס שבקו הוא לא איתם", אומר סרן בן חמו בתמצות. 

על אף שהמג"ד לא הספיק לסכם את התרח"ט יחד עם הסוללות שלו, כי הוקפץ בחזרה לתע"ם בדרום בשל אירוע אמת - בעיניו, זה דווקא ממחיש בצורה מצוינת את מהות תפקידם של התותחנים, ובפרט של לוחמי גדוד 411. "מהרגע בו הגדוד קם במלחמת יום הכיפורים ונלחם בתוך המובלעת הסורית, הוא מושתת על ערכים של גמישות בתוך שדה הקרב, ובנוי מלוחמים שכל הזמן רואים את המשימה המבצעית לנגד עיניהם. יש הרבה מאוד גאוות יחידה - החיילים יודעים מה מצופה מהם ועומדים בזה בהצלחה".