מגנים על הכוחות מבחוץ ומבפנים - גדוד 411 מסכמים תמרון

ב-7 באוקטובר בשעה 6:30, סרן יהונתן, מפקד פלוגה ג' בגדוד 411 ב-282, כבר היה ער, "תפסנו קו באיו"ש, שנתיים לפני כן שירתי באותו המקום ויצאתי החוצה כד להבין מה קרה", הוא משתף, "ואז גם הגיעו הדיווחים והסרטונים מהעוטף,מיד היה ברור שהאירוע בלתי רגיל, אבל לא הבנו עד כמה".

מיד הם הבינו - יש מלחמה, שלחנו כוחות לצפון שיכינו את הכלים למקרה של הסלמה גם בגזרה הזאת, "הקפצנו את כולם, ויומיים אחר כך כבר היינו בכוננות מלאה בגזרה המדוברת".

"אין אחד שהשביעי באוקטובר לא נגע בו, ולכן כולם הרגישו שזה הזמן להתייצב ולתת הכול", קובע סרן יהונתן, שבוע אחרי זה הייתה חדירת מחבלים בגזרתם, וכמובן שהפלוגה פעלה בעוצמה וסייעה לשאר הכוחות בשטח, "ירינו פגזי עשן ונפיץ, וגם בהמשך, סיכלנו חוליות נ"ט וכלי טייס עוינים - רק בשבוע הראשון ירינו עשרות פגזים". 

בהמשך הלחימה אוגדה 36 נקראה לדגל - ולהשתתף בתמרון, וכך גם גדוד 411 שכמובן שלא לא היססו לרגע, "פרסנו בעוטף והתחלנו לסייע בכל מה שצריך", מתאר המ"פ.

באחד מהאירועים באמצע הלילה, נשמעו קריאות לעזרה בקשר, גדוד שתימרן דיווח שיש עליהם פשיטה - כתריסר מחבלים יצאו מהמנהרות, והחלו באש לעברם, "הכול מאפס למאה בשניות, העבירו לנו מטרות בקצב מסחרר, ואנחנו מחפים. ירינו על המחבלים מעל 100 פגזים בפחות משעה", משחזר סרן יהונתן, "אי אפשר להסביר את התחושה הזאת - פשוט אופוריה מטורפת, בזכות האש לחילוץ שביצענו, לא היו נפגעים בגדוד".

זה רק סיפור אחד מיני רבים בו לוחמי ולוחמות הגדוד הצילו את חיילינו, אך הרגע שלא ציפו לו הוא כשקיבלו משימה חדשה, אך הפעם - בתוך עזה.

"אחד לא חשב שניכנס לעזה", סרן יהונתן קובע בהחלטיות, "אבל היה צורך מבצעי, הכוחות הגיעו לאיזור עם קו בתים צפוף וגבוה, וכדי לפגוע באופן ממוקד במטרה מבלי לפגוע היכן שלא צריך, הכניסו אותנו ולבצע ירי בכינון ישיר עם אפקט משמעותי יותר".

לאחר נוהל קרב קפדני שביצעו בחטיבה , נכנסו כלים ספורים כדי לבצע את המשימה, "אני ואחד המ״מים שלי נכנסנו עם הכלים ירינו מעל חמישים פגזים והשמדנו את תשתיות האוייב", מפקד הפלוגה משתף, "זה אירוע היסטורי, ומעבר לזה, זאת הייתה תחושה מאוד משמעותית עבורינו, ועבור הלוחמים שלא נכנסו, והעלה את המורל".

"אפשר לסכם ולומר שבמלחמה הזאת חוויתי את משמעות התפקיד שלי בווליום הרבה יותר גבוה", חותם סרן יהונתן, "זאת אחריות מטורפת, גם על הפלוגה שלך וגם על המשימה. אני מרגיש שצה"ל בכלל והאוגדה בפרט, עושים עבודה מטורפת, ואנחנו מוכנים להמשיך איפה שרק צריך".