למדנו מטנ"ץ הבקעה למה כאן במיוחד - ורסטיליות היא שם המשחק

שמש חמה פוקדת את חטמ"ר הבקעה והעמקים, ועשרות מטעי התמרים לצד הדרך מציירים תמונה שתחזיר את המבקר בגזרה לתקופת התנ"ך. אבל השקט הזה מתעתע - כי ברגע אחד התמונה משתנה, וקופץ דיווח החמ"ל על תאונת דרכים קשה בצומת פצאל.

פלסטיני בשנות ה-40 לחייו החליף גלגל במכוניתו על כביש 90, כשברגע הופיע רכב ופגע בו. תוך דקות ספורות, הטנ"ץ (טיפול נמרץ צבאי) של החטמ"ר היה כבר בדרך, יחד עם אמבולנס של מד"א.

הצומת קרוב למחנה אריה, בו תופס הטנ"ץ כוננות במשך כל שעות היממה - ואחרי 10 דקות נסיעה, כבר תפעלו אנשי הצוות את האירוע. הם הבהילו את הפצוע למנחת מסוקים, ושם חברו למסוק בו פינו אותו לבית החולים שערי צדק בירושלים. שם, אחרי מאמצים מתמשכים - נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.

בשנה האחרונה התרחשו 446 אירועים רפואיים בבקעה - חלקם תאונות דרכים, באחרים קפיצה לזירות פיגועים.

"הגזרה מחולקת לשני חלקים", מתארת סגן נויה דגן, קצינת ארגון הרפואה (קא"רית) של חטמ"ר הבקעה והעמקים, "בחצי הצפוני תופסים אריות הירדן, ולביאי הבקעה בחצי הדרומי. הטנ"ץ יושב יחסית באמצע - שזה גם נותן לנו כיסוי מעולה מבחינת יכולות של טיפול צבאי".

החטמ"ר נפרס על גבי 217 קילומטרים, דבר שמוסיף לאתגר 'המרוץ נגד הזמן' בטיפול, בשל המרחק הרב. אבל החלוקה מצליחה לייעל את ההתמודדות בצורה משמעותית. "בסופו של דבר, אנחנו יודעים לכסות את הגזרה שלנו בצורה יחסית טובה", מוסיפה סגן דגן.

אבל לפעמים הם לא צריכים לקפוץ כל כך רחוק - אלא לש"ג. כאמור, במחנה אריה יושב הטנ"ץ - צוות רפואי מיוחד המורכב משני פרמדיקים ועשרה חובשים, עם היכולת לנטר פצוע באופן רציף, ולעבוד עם ציוד יותר מתקדם.

הנוכחות של עבודתם בגזרה מורגשת - כל כך מורגשת למעשה, שבכפרים הסמוכים לחטיבה, ג'יפתליק וזובידאת, התושבים מגיעים לש"ג שלהם במקרה של בעיה רפואית.

"הם רואים בנו את הגורם הרפואי הכי קרוב ונגיש שהם סומכים עליו - מכיוון שלא תמיד יש להם מרפאה ביישוב או שירות רפואי באזור", מסבירה סגן דגן.

באירוע כזה, הש"ג מתקשר לחמ"ל, שפונה לקא"רית, וזו מקפיצה את הטנ"ץ. ומהם - מצופה להתייצב תוך חמש דקות בשעות היום, או שבע דקות בלילה. "הם מגיעים אלינו ומרגישים בנוח, ואני מאמינה שזה מה שחשוב - אם הם עדיין מרגישים בנוח לחזור, זה אומר שאנחנו עושים את העבודה שלנו".

"גם כשהשעה שלוש בלילה ואת ישנה, אם מגיע פצוע לש"ג - את עולה על מדים ורצה", היא משתפת, "ואז את רואה את הילד החמוד בן ה-4 שמחזיק את האצבע שלו ומבקש פלסטר, וכל מה שאת רוצה באותו רגע זה לעזור. יש גם מקרים שבאמת מצריכים את הטיפול הרפואי, ואנחנו נלחמים על להכניס את הילדים האלו לארץ, ובפעמים שלא, הם מופנים לבתי חולים פלסטיניים לאחר הענקת טיפול ראשוני".

"אנחנו נמצאים בגזרה מבצעית לכל דבר, שמחייבת את הערנות של האנשים", מדגישה הקא"רית, "גם אם יש כאן תחושה של שקט, כשמתרחש אירוע, אנחנו יודעים איך להתמודד עם מה שהגזרה דורשת - עם כל המורכבות והגיוון שיש בה".