זה קרה ביום שישי בשעות הצהריים, בעוד לוחמי גדוד קדם מחטיבת החילוץ עוסקים בביצוע המשימות המבצעיות האחרונות לקראת השבת. מחבל פלסטיני דוהר עם רכבו לעבר קבוצת החיילים שפועלת במרחב ודורס אותם. בפיגוע נהרגים סרן זיו דאוס ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד, וסמל נתנאל קהלני ז"ל, נהג מבצעי בחטמ"ר מנשה. שני לוחמי "קדם" נוספים נפצעים ומפונים לבית החולים.
עבור חייליו וחבריו לנשק של סרן זיו ז"ל, הבשורה על מותו הייתה מאוד לא פשוטה. חלק שמעו על הידיעה המרה בעודם בבית, אחרים מעוברים ושבים תוך ביצוע משימות ההגנה על הצירים והמוצבים הסמוכים, ומספר לוחמים אף הוקפצו מיד לזירת האירוע הקשה.
תחושת ההלם, הכעס והעצבות הכו בכולם. אך עבור הלוחמים של של זיו, שמכנים אותו "אבא בצבא", המסר היה ברור - אסור לעצור ולשקוע. "זיו היה רוצה שנמשיך לחייך כפי שהוא תמיד היה מחייך. זיו היה רוצה שנמשיך הלאה", הם מסבירים.
"הייתי בצומת הסמוך כשהידיעות על הפיגוע והפצועים החלו להגיע אלינו", משחזר סמ"ר מעיין כהן, סמל המחלקה של זיו, שלאחר מותו נאלץ לתפוס את הפיקוד על המחלקה. "כל היום הזה היה מאוד קשה ומטלטל. לא הסכמנו להאמין שזיו כבר לא איתנו. הוא היה אחד החברים הכי טובים שלי ומהאנשים שהכי הערצתי. תמיד הייתי גאה להיות מספר 2 שלו, וידעתי שאם הוא היה פה עכשיו, הוא היה מצפה ממני לקחת את הפיקוד על המחלקה, להרים את הלוחמים ולהוביל אותם קדימה".
מחלקתו של סרן זיו ז"ל באימון אב"כ לפני העלייה לקו בגזרת מנשה
כעבור מספר שעות של שתיקה עם קבלת הבשורה המרה, חבריי המחלקה התכנסו יחד במוצב והחליטו: "אנחנו פה בשביל זיו, ועלינו להמשיך לצאת לשטח ולהגן על הגזרה". וכך באמת היה - כבר בערב הפיגוע יצאו לוחמי המחלקה לפעילות בעיירה ברטעה ממנה יצא המפגע, ואילו בכל יום שעובר מאז הפיגוע, הם ממשיכים להירתם למשימות ולצאת לפעילויות המבצעיות.
"מאז האירוע, אני נלחם לצאת לכל פעילות, כפי שלא נלחמתי בחיי", משתף סמ"ר גלעד שרעבי, אחד מחייליו של זיו, שאף היה בין הראשונים לקפוץ לזירת האירוע ולטפל בפצועים. "הפיגוע גרם לי לרצות אפילו לתרום עוד ולעשות כמה שיותר. המשימות המבצעיות מאפשרות לי ולכל החברים שלי להתנתק מכל מה שקרה ולהרגיש שאנחנו עושים מה שהוא היה רוצה שנעשה - להגן על הבית".
"הוא עדיין זה שמוביל אותנו בכל פעילות מבצעית"
לא סתם הלוחמים של פלוגת קרן חשים את המשמעות החדשה והמיוחדת בכל פעילות שהם מבצעים בגזרה בימים האחרונים. מהרגע שיצאו לפעולה הראשונה שלאחר הפיגוע, הוחלט כי השם של כל המבצעים באותו השבוע יהיה לזכרו של זיו ויקראו על שמו - מבצע "זיו פניו".
"עשיתי מאות פעילויות ביהודה ושומרון במהלך השירות הצבאי שלי", מציין סרן רז לבנון, מפקד הפלוגה, "אבל בחיים לא הרגשתי כל כך הרבה שליחות כמו בפעילויות שעשינו בימים האחרונים. התחושה שאתה עושה הכל בשביל חבר שלך נותנת לנו משמעות אחרת לגמרי לתקופה הזאת. אנחנו מרגישים שהוא עדיין זה שמוביל אותנו בכל פעילות מבצעית - ברוח, בצניעות ובעיקר בחיוך שלו".
לוחמי מחלקתו של סרן זיו ז"ל ממשיכים בפעילות המבצעית בגזרה לאחר הפיגוע
"אני זוכר שבפעילות הראשונה שביצענו אחרי הפיגוע, ראיתי על הפנים של הלוחמים כי הם חווים רגעים לא קלים, אבל הם בכל זאת היו שם וביצעו את המשימה על הצד הטוב ביותר ועם ערכיות יוצאת דופן", הוא מוסיף. "מאוד קל לתת לכעס ולעצבים להשתלט עליך אחרי אירוע כזה, אבל ללוחמים היה ברור שצריך לפעול לפי הצניעות והרוח של זיו".
מבצע "זיו פניו" יוצא לדרך
הלילה מתחיל לרדת על מוצב "מבוא דותן", בו שוהים לוחמי פלוגת קרן. בין החדרים, המשרדים והמועדון הפלוגתי, מסתובבים הלוחמים בציפייה לקראת הפעילות המבצעית שעתידה להתרחש בהמשך הלילה. בינתיים הם מנצלים את הזמן בשביל לדבר, לצחוק מעט ובעיקר לשתף אחד עם השני את אשר על ליבם.
תוך כדי שהם מחכים לשמוע את לו"ז המשימות ללילה הקרוב, חוזרים לבסיס מספר חיילים מהפלוגה שיצאו מוקדם יותר לבקר את חבריהם הפצועים בבית החולים בילינסון. כעת הם מספרים ליתר לוחמי הפלוגה כי מצבו של חברם שנפצע קשה והיה עד עתה מחוסר הכרה, התייצב והוא אף פתח את עיניו. הבשורה מפיחה רוח שמחה ואופטימיות אצל הלוחמים, וכעת אלה נקראים לשיחת תדרוך לקראת הפעילות הקרבה ובאה.
רגע לפני חצות אחרון הרכבים הצבאיים יוצא מש.ג המוצב לעבר נקודת הכינוס, שם יחולקו הפקודות האחרונות ולאחר מכן יחלו בדרך ליעד הראשון במבצע - הכפר "סיריס", בו על פי מידע שקיבלו מוסתר כלי נשק בלתי חוקי שאותו יש לאתר ולהחרים.
הדרך אל הכפר אינה מוארת כלל, ואף עוברת ברובה דרך כבישי עפר ומטעי זיתים. ענן אבק אדיר משתלט על הראות ורק פנסי רכבי השיירה הצבאית שמקיפה אותנו מסמנים לנו את הדרך. "קדימה", מורה המ"פ בכלי הקשר עם הגעתנו ליעד, והלוחמים ממהרים לפרוק ולהסתער על הבית.
בתוך שניות הם כבר שולטים ומאבטחים את כל המתחם. הדריכות והערנות שהם מפגינים בכל פעולה שהם עושים באמת יוצאת מגדר הרגיל, וניתן לחוש דרך עיניהם המתצפתות על חלל הבית כי הם מבינים יותר מתמיד את המשמעות והסיבה בגללה שהם נמצאים כאן. כעבור מספר דקות נחשף מחבוא הנשק, וכשהאקדח בידינו מתפנים הלוחמים לעבר היעד הבא.
הרכבים דוהרים לעבר הכפר "בורקין", שם על פי סגן מפקד הגדוד, מצפה ללוחמים קבלת פנים "חמה" במיוחד ולכן יש להיערך בהתאם. הנסיעה המתמשכת לא גוברת לרגע על ערנותם וחדותם של הלוחמים, שעל אף השעה המאוחרת והשתיקה המתוחה שמשתרעת ברכבם, הם נותרים עם עיניים פתוחות, מביטים דרך הזגוגיות לחשכה השולטת בחוץ ונותרים מפוקסים וממוקדים בביצוע המשימה.
עם כניסתנו לכפר, אחד הלוחמים ממהר לדווח: "תחילת פעילות". שוב הלוחמים יורדים במהרה מהרכבים עם מגני הענק השקופים נגד זורקי אבנים שיכולים לארוב לכוחות בכל סמטה בכפר, ובעודנו נכנסים לבית החשוד, נשמע קול פיצוץ רימון הלם של כוחותינו ומיד אנו מבינים שהם הותקלו במפירי סדר. גם עובדה זאת לא תמנע מלוחמי גדוד קדם להמשיך להסתער ולמצוא את הנשק המוחבא.
אחרי מספר דקות, רובה "קרלו" עטוף ניילון כחול נמצא חבוי היטב בתוך גבעת חצץ שבקומת השיפוצים של הבית, ולאחר החרמתו ממהרים הכוחות לחזור לרכבים, לצאת מהכפר ולשים סוף לעוד פעילות מבצעית מוצלחת.
"אני גאה להמשיך להיות כאן בשביל זיו"
רגע לפני שהשמיים מתחילים להחוויר מכיוון מזרח, חוזרים הלוחמים למוצבם ב"מבוא דותן". הם פורקים את הנשקים, מסירים מגופם את ציוד הלחימה והולכים לנוח בידיעה שעוד משימה אותה הקדישו למפקדם וחברם לנשק - הושלמה בהצלחה.
"אני חושב שאם זיו היה רואה אותנו עכשיו, הוא פשוט היה מתגאה בנו", מצהיר סמ"ר גלעד שרעבי, ומפקד הפלוגה מצטרף לדבריו: "לא סתם קיבלנו אחריות על גזרה כה מורכבת ומבצעית. הגדולה של לוחמים אמיתיים נבחנת ברגעים הקשים אני באמת מלא גאווה בפלוגה שלי וחושב שהם כולם גיבורים אמיתיים. ההירתמות שלהם, האכפתיות אחד מהשני והרצון שלהם להמשיך ולעבוד קשה כל פעילות וכל לילה בשבילו, גורמת לי להסתובב עם חיוך וחזה נפוח".
גם סמ"ר מעיין כהן, סמל המחלקה של זיו, בטוח שרוח המפקד ליוותה את החיילים לכל אורך המשימה: "זיו היה אחד מאותם מפקדים נדירים שבאמת נמצאים פה מתוך אהבת המולדת והמדינה, והוא האמין עד לשנייה האחרונה בכל מה שהוא עושה במסגרת התפקיד שלו והחשיבות של להגן על המדינה".
"פתאום, שבועת הלוחם שנשבענו כולנו, השבועה שאנחנו מוכנים לחרף נפשנו למען המדינה, מקבלת משמעות מוחשית יותר", הוא מסביר. "אתה מבין שבסיטואציה אחרת, במקום זיו היו יכולים להיות שם אזרחים וילדים, והרי התפקיד שלנו הוא להגן עליהם ולדאוג שהטרור לא יצליח לפגוש אותם לעולם. אנחנו מבינים שיש סיבה אמיתית לעובדה שאנחנו פה, ואני מרגיש גאווה להמשיך להיות כאן בשביל זיו".
"כשאני מסתכל עכשיו על היום שאחרי, אני רואה את אותם חבורת לוחמים, עומדים זקופים נגד כל האתגרים בגזרה ומבינים את חשיבות המשימה אליה נשלחו", מדגיש מפקד הפלוגה, סרן לבנון. "אנחנו נמשיך במשימתנו לשמור על האזרחים כאן ולהילחם בטרור בכל דרך - זה חלק מהמשימה והתפקיד שבחרנו לעצמנו".
"החותם הכי גדול שזיו השאיר בנו זה החיוך שלו", הוא מסכם בביטחון מהול בגעגוע, "ולכן הדבר שהכי חשוב לנו, זה שהמשפחות והילדים שחיים כאן, יוכלו להמשיך להסתובב ביישובים שלהם בביטחון - ועם חיוך ענק על השפתיים".
