סיפורו של הלוחם שבטוח הייתם רוצים לידכם בשעת חירום

רב"ט ינון לוי, לוחם בגדוד "תבור" של חטיבת החילוץ, מתנשף לתוך הטלפון, וכמעט אפשר לשמוע את צעדיו הולכים ומתמהרים דרך הקו. "את תופסת אותי בדיוק בגלילות, יש לי יום סידורים של אחרי אימון מתקדם היום והייתי חייב לתקן כמה דברים במכשיר הנייד שלי ולהספיק לשיעור נהיגה, עכשיו סיימתי", הוא אומר. "נו, אז לאן אתה רץ?", אני שואלת בפליאה, "אה, אני צריך להכניס משמרת קטנה על האמבולנס, בקושי הספקתי לעלות על מדים של מד"א ואסור לי לאחר".

בזבוז זמן, או חלילה, מנוחה - לא ממש מופיעות בלקסיקון של רב"ט לוי, ניכר שהן גם מעולם לא הופיעו. מלבד שעות השבת, אותה הוא שומר, הוא מנצל כל דקה פנויה ביום בחתירה אל אותו יעד שהציבה לעצמה החטיבה בה הוא משרת - הצלת חיים.

נחזור קצת אחורה, לנעוריו המוקדמים בבית חרדי בתל אביב. "הכיוון בתור נער מתבגר היה תמיד ללמוד בישיבה", הוא משחזר, "התקבלתי לישיבות בבני ברק ובירושלים, אבל נצרתי חלום קטן שתמיד היה לי איפה שהוא בראש - ללכת לפנימייה צבאית, כמו אבא שלי, לפני שחזר בתשובה, אבל לא הכרתי שום מוסד שיאפשר לשלב בתוכו גם דת, וזה מה שהייתי צריך".

יום אחד, בשעה שהתפלל בבית הספר, פגש ינון אדם שבמעשה קטן - שינה את חייו מהקצה אל הקצה. "הסתכלתי רגע הצידה וראיתי חייל, אבל משהו בו היה שונה מחיילים אחרים שראיתי", הוא מספר, "על התגיות שהיו על הכתפיים שלו נכתבו המילים 'פנימייה צבאית תורנית לפיקוד'. תוך שניות קפצתי על ההזדמנות, רצתי אליו ושאלתי אותו כל מה שאני יכול על המקום בו הוא לומד. כך, ממש באורח נס, הספקתי למיונים האחרונים של הפנימייה הצבאית הדתית לאומית 'אור עציון', והתקבלתי".

באוגוסט 2013, בעודו בכיתה ח', צעד ינון בן ה-14 אל הבקו"ם והתגייס כמו כל חייל מן המניין, אולי קצת יותר נמוך מהשאר. "הייתי צריך להשלים כמויות של חומר - אולי נכנסתי לצה"ל מוקדם, אבל לפנימייה נכנסתי מאוחר יותר מכולם", הוא מספר, "החתימו אותי על נשק ברגע שנכנסתי, עשינו ניווטים ברמת קורס קצינים, וכמובן יציאות של 12-2, זה משהו שהייתי צריך להתרגל אליו תוך תקופה מאוד קצרה, והצבא התחיל לזרום לי בדם".

רב"ט ינון לוי בפנימיה הצבאית "אור ציון"

בתוך המערכת הצבאית הנוקשה, הצליח למצוא ינון מקום גם לתהות על חלומות ילדות, ולפעול על פיהם. "גדלתי בבית על ערך העזרה לאחר, היינו דואגים בפסח למזון לאנשים פחותי יכולת והולכים להתנדב עם אנשים בעלי מוגבלויות. בתוך התחום הזה של הגשת סיוע - אני רציתי להיות כבאי", הוא צוחק, "כבר בשלבים הראשונים של המיונים לפנימיה התמיינתי גם לכבאות והצלה בתל אביב, ותוך שנייה נכנסתי לזה עמוק. עליתי למשמרות יחד עם הכבאים הוותיקים, הייתי במוקד המבצעי ונתתי המון שעות. ברגע שהייתי חוזר מהפנימיה זה כבר הפך לשגרתי - מוריד את מדי הצבא, עובר למדי כיבוי ונוסע לתחנה".

אבל זה עדיין לא הספיק. כנראה ששלוש שעות אחר הצהריים של יום שישי, רגע לפני כניסת שבת, היו צריכות גם הן להתמלא בעבודה קשה ומאומצת. ואם כבר עבודה קשה ומאומצת, אז גם אחת החשובות ביותר הקיימות. "כבר נכנסתי לפנימייה, ואז החלטתי שאני רוצה לצאת לקורס מד"א", הוא מספר, "צמצמתי את השעות שלי בתחנת הכיבוי וכל סוף שבוע הלכתי ללמוד והתחלתי להתנדב. ככה יצא שכל חזרה הביתה התנדנדתי בין מד"א לכיבוי. עשיתי קורס של מפעילי תא אר"ן (אירוע רב נפגעים) בטיפול נפרץ וניסיתי להזין את עצמי בכל היכולות הרפואיות שיכולתי".

רב"ט לוי נזכר באירוע מכונן מתקופתו האינטנסיבית על האמבולנס. "הייתי בן 18 ובדיוק הייתי בכוננות. פתאום קיבלנו התראה על אמא שניסתה להרעיל את בנה בן ה-8", הוא נזכר ברגע המצמרר, "תמיד נלחמתי להגיע כמה שיותר מהר לזירת אירוע, אבל בפעם הזו זו הייתה אנרגיה שנכנסה לתוכי ואני בכלל לא יכול להסביר. ביצענו בילד פעולות החייאה, אבל היה כבר מאוחר מדי. למדתי מהאירוע הזה המון דברים שקשורים לצבא ולחיים ככלל - מעבר להערכת החיים שקיבלתי והמשפחה שלי שתומכת בי, זה נתן לי פרופורציה והזכיר לי כמה סיוע לחלש הוא קריטי, וכמה יש ביכולתי לעצור אירועים שיכולים בסוף לחרב חיים".

בתחילת כיתה י"א, החליטו חבריו של ינון לפנימייה, באופן שלא היו מודעים לו, לשאוב אותו לעולם סיוע נוסף - עולם השיטור. "החלטנו שאנחנו רוצים להקים כיתת כוננות בישוב של הפנימיה, ועשינו קורס של משטרת ישראל בזמן שעות ההימצאות שלנו בלימודים", הוא ממשיך ומספר, ואני כבר לא מופתעת מגוף החירום השלישי ברשימה. "כל כך התלהבנו מהקורס, שהתחלנו להתנדב בסיור המשטרתי, בעיקר בלילות. בלילה מסיירים - בבוקר קמים לפנימייה. כמובן שזה לא הספיק לי, וגם בסופי שבוע דחסתי את אותם סיורים ללו"ז, והתנדבתי בשמירת בתי כנסת".

"זה חיידק שנטמן בך", הוא מסביר, "זה לא משהו שאתה יכול לעצור. אולי זו קצת קלישאה, אבל כשאתה נותן לאדם אחר אתה באמת מקבל הרבה יותר, ואני רציתי לתת - עוד ועוד. כשאתה גדל לראות את החיוך של אדם שעזרת ונתת לו את כל כולך, זה מלווה אותך גם כשזה הכי קשה וכואב. ואני חושב שזה גם מה שהוביל אותי לבחירת המסלול הצבאי שלי".

באותה תקופה, חתמו ינון וכל חבריו מהפנימייה קבע של שלוש שנים, כנהוג בפנימיות הצבאיות, והמחשבות על השירות הצבאי התחילו לחלחל פנימה, עד לרמת מבחן הבגרות ה...מיוחד שלהם. "ידעתי שלא משנה מה, אני רוצה לתת 200 אחוז למען הצבא ולהמשיך לפיקוד וקצונה. התחלנו ללמוד חומר של בה"ד 1 בכיתה י"א, אפילו את חמשת יחידות הבגרות שלי עשיתי בניתוח קרב של מלחמת ששת הימים", הוא אומר בנחישות, "כשקיבלתי את השיבוץ שלי כלוחם, החלטתי לחשוב פעמיים. רציתי להגיע למקום שאני יכול לממש בו את מה שעברתי. הצלת חיים, רפואה, תפקוד בשעת חירום - כל זה נכנס בחטיבת החילוץ, וידעתי שאעשה הכול כדי להגיע לשרת שם".

אחרי שנה קדם צבאית בישיבה, בה הצליח (באופן ממש צפוי) לשלב תפקיד ניהולי במערך התגובה המיידית של מד"א, חזר באוגוסט 18' לבקו"ם המוכר. רב"ט לוי הצליח להגיע לתפקיד הנחשק - לוחם חילוץ, ועמד עכשיו בפני אתגר מהותי לא פחות.

"אמנם הייתי כבר בקיא בצבא, עברתי תכני טירונות, ידעתי להחזיק נשק, אבל ההגעה ליחידה מעורבת העמידה אותי בפני דילמות שבחיים לא התמודדתי איתן", הוא משתף, "כשאתה מגיע מבית חרדי בפרט ודתי ככלל, אתה צריך לגבש את עצמך ולמצוא דרך לבצע את המשימה של על הצד הטוב ביותר תוך כדי שמירה על הכבוד של מי שמסביבך. אצלנו בפנימייה אמרו תמיד "תורה ועבודה" - צריך לדעת לבצע את שניהם על הצד הטוב ביותר, ולהפיק מכך את המירב שאתה יכול".

המחלץ הצעיר מספר על תמיכה יוצאת דופן ממשפחתו, שעל אף מעבר הזרם והבחירה במסלול הצבאי, נשארה איתו לאורך כל הדרך. "חשוב לי לייצג את הקול הדתי בצבא, בנוסף לקריאה לעזרה הדדית ונתינה", הוא מסביר, "יכולה להיות קבלה של המסלול הצבאי בעולם הדתי, וחוויתי את זה באופן הכי קרוב. המשפחה והרבנים תמכו והתעניינו במסלול שלי בצבא דרך הפנימייה וההכשרה. מאידך, גם המפקדים שלי תמכו ברצון שלי להצליח לשלב דת ושירות ולא ויתרו לי לרגע".

אתם ודאי כבר יכולים להניח, שמי שעמד ליד רב"ט לוי בשיעורים ובאימונים בתקופת ההכשרה, היה מופתע מאוד מכמות הידע שהביא איתו איש החירום המנוסה לתוך שירותו בחטיבה. "להגיע לאתרי ההרס באימון מתקדם הרגיש כמו להגיע הביתה. ידעתי להפעיל כלי חילוץ שעבדתי איתם באזרחות, ידעתי לתת עזרה ראשונה מיידית, אפילו יצא לי להתנסות בעבודה מרכב של כב"ה שמיועד לקריסות מבנים", הוא מעיד, "אבל למרות הניסיון הקודם, למדתי המון בהכשרה - טכניקות שלא הכרתי, שיטות ודרכים שונות של חילוץ ואב"ך. אני ממליץ מאוד למלש"בים בעלי ניסיון בגופי החירום להתגייס לחטיבה, כי מעבר למה שאנחנו תורמים לה - היא תורמת לנו עוד ניסיון וידע לעתיד במצבי אמת".

את ההכשרה שלו סיים ינון כמצטיין מחלקתי. "המפקד המליץ עליי וזה נתן לי הרגשה מדהימה בסוף הדרך הזו, ובהתחלה של השירות הסדיר", הוא מתגאה, "כשאחת המפקדות שאלה אותי אם ציפיתי לזכות, אמרתי לה שבסך הכול עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות. כשנותנים לי משימות - אני אבצע אותן על הצד הטוב ביותר, ואמשיך להביא את המקום הזה גם בהמשך השירות שלי, בתקווה בתפקידי פיקוד שונים".

את הרגילה הבאה עליו לטובה הוא יבלה, איך לא, בתחנת הכיבוי, וכבר מעכשיו הוא מתכנן להגיע בסופי השבוע לעזור לחבריו בשיטור העירוני בשמירה על בתי הכנסת. "אני מקווה להגיע לפעמים על מדי צה"ל הביתה, לשים עליהם את האפוד של מד"א, וללכת לעזור למי שיצטרך אותי במיידי", הוא מדגיש, "מבחינתי, אם אני הולך להיות מפקד בצה"ל, אני צריך לפני הכול להיות שם בשביל האחר, בין אם החיילים העתידיים שלי או אדם במעבר חצייה - אני יודע שתמיד אקבל יותר ממה שאתן".