מה גורם ל-3 חיילות לחזור לטירונות 308 יום אחרי הגיוס?

עוד יום מלא בריצות, זחילות ומנ"קים מגיע לסיומו, והטירונים העייפים של חטיבת החילוץ מתכוננים ללילה קר בשטח. הם מתמקמים, פורסים שק"שים וסוף-סוף עוצמים עיניים. החלום לשינה רציפה מתנפץ - הקפצה. תוך פחות משעה הם כבר באמצע דיונה, חופרים שני בורות ענקיים - המיטה החדשה בה הם עומדים להעביר את הלילה. 

בין הטירונים הטריים ניצבות שלוש בנות: נגה, טל ונעמה. הן עוברות את החוויות יחד איתם, כאילו לא מזמן התחיילו בבקו"ם, אבל למעשה זו לא הטירונות הראשונה שלהן - שלושתן היו בעבר בתפקידים שונים, והחליטו להפוך ללוחמות חילוץ והצלה.

"מהרגע שהתגייסתי הגעתי בגישה שהזמן בתוך המסגרת הזאת הוא זכות, וצריך לנצל אותו כמה שאפשר", משתפת נגה שכנר, שהתגייסה בינואר 20' להיות מש"קית חינוך, "גם אז הרגשתי שאני תורמת למדינה, אבל ההתעסקות בערכים, בלגרום ללוחמים להרגיש את החשיבות של התפקידים שלהם - גרמה לי להבין שאני רוצה לחוות את המשמעות בצורה שונה, כלוחמת".

נגה שכנר, בתפקיד הקודם ובטקס ההשבעה

נגה ושתי חברותיה החדשות מילאו טופס 55, קיבלו תאריך גיוס חדש, ולתקופת השירות שלהן נוספו שמונה חודשים. עבור טל אשואל, סמב"צית לשעבר, המעבר ללוחמה יצר מורכבות, מאחר שכבר הייתה מועמדת לצאת לקצונה: "זאת הייתה התלבטות קשה ובמשך כמה ימים הרגשתי אבודה. אומנם להיות סמב"צית היה מספק, אבל הרגשתי שאני מסוגלת לדרוש מעצמי יותר". 

המעבר בבקו"ם בפעם הראשונה יכול להיות מטלטל, אבל בפעם השנייה, נזכרת נגה בחיוך, מסתכלים על הדברים אחרת: "האמת שזה הצחיק אותי, לראות את כל המתגייסים הטריים בהלם ולחשוב שגם אני הייתי ככה לפני כמה חודשים". 

"אני חושבת שלטירונות בפעם השנייה יש הרבה יתרונות", מוסיפה נעמה אלקיים, מש"קית ת"ש לשעבר, "הצלחתי להבין יותר בקלות את הסיבה לדברים שמבקשים ממני, וזה גרם לי להעריך יותר את המפקדים שלי".

ההחלטה שקיבלו השלוש הופכת למסובכת יותר, כשמכניסים למשוואה את התגובות מהסביבה. "יצא לי לשמוע מאנשים שאני פראיירית, שאני הופכת את עצמי ל-'כלב שמירה' רגע לפני שאני נוגעת בקיר", אומרת נעמה, "אבל אלה משפטים שכבר הכרתי והם לא השפיעו עליי - ידעתי שאני נותנת את החלק שלי ועושה את זה בדרך שלי".

נעמה אלקיים, בתפקיד הקודם ובטקס ההשבעה

טירונות קרבית שונה ב-180 מעלות ממה שהכירו. "לפני זה ישבתי כל היום במשרד - ולמרות שההכשרה בנויה לפי סרגל מאמצים, אני עדיין מוצאת את עצמי במצבים בהם קשה לי פיזית", מודה נגה. "כל יום בודקים אותך", מוסיפה נעמה, "פתאום את רצה, סוחבת משקלים, ישנה מעט בלילות, יוצאת למסעות,  ועדיין - כיף לי, אני הכי פעילה ואנרגטית שהרגשתי בחיים".

כחלק מהשינויים הרבים שעברו, קיבלו גם "איבר" חדש לגוף - הנשק: "עצם זה שיש עליך נשק כל היום, זה קשה מנטלית הרבה יותר ממה שהוא כבד על הכתף. מבחוץ זה נראה וואסח ומגניב, אבל כשהוא צמוד אלייך 7/24 הוא מקבל הרבה יותר משמעות ומכניס לפרופורציות".  

ובתוך רכבת ההרים הרגשית הזאת שנקראת טירונות קרבית, לכולן הייתה איזו נקודת משבר. "תמיד יש את הרגעים האלה שהדבר היחיד שעבר לי בראש זה 'מה אני עושה פה?!", משתפת נגה, "לפני רגע רס"ן היה החבר הכי טוב שלי, ועכשיו אני צריכה להצדיע לו. לא מזמן קמתי אחרי הזריחה, ופתאום אני קמה בארבע ואוכלת מנ"ק באמצע היער". 

"זה הגעגוע לדברים הקטנים", מסכימה טל, "לישון על מיטה בחדר משלי, למטבח במשרד או לצחוקים עם החברים. לשנייה אחת קטנה את חושבת שאולי עשית טעות, אבל מהנקודות האלה את לומדת לקום. זאת חוויה מטורפת עם אנשים שנכנסים ללב והופכים לחברים הכי טובים שלך - רצים יחד, אוכלים יחד, זוחלים יחד, ועוברים קשיים יחד".

טל אשואל, בתפקיד הקודם ובטקס ההשבעה

בשבוע שעבר, נגה, טל ונעמה מצאו את עצמן נשבעות שוב אמונים למדינה, "הייתי בטוחה שבפעם השנייה אני לא אתרגש", מעידה נגה, "אבל לעמוד ברחבת המסדרים בתור לוחמת - זה משהו שונה". "הכל מרגיש עוצמתי יותר", מצטרפת נעמה, "את מבינה שאת נותנת מעצמך משהו אחר, ומוכנה להסתכן בשביל המדינה שלך". 

"הפעם נשבעתי כלוחמת, במקום שהתאמצתי והזעתי בשבילו - נתתי מעצמי המון כדי להגיע למעמד הזה. כשעמדתי שם, הייתי כל-כך גאה בעצמי", מתרגשת טל.

"ללכת לקרבי זה לקבל ארגז כלים", מסכמת נגה, "זה חוסן נפשי, משמעת, פיתוח עצמי ועוד המון דברים. אני בוחרת להסתכל על השירות שלי כמו על מתנה שקיבלתי ולא כחובה, אני נותנת את הכי טוב שאני יכולה, נהנית מכל רגע ומקבלת חזרה. וגם, כמובן - מגנה על המדינה".