הצטרפנו ליחידה שלא שמה ברקס - גם כשהמבצע נגמר

"אנחנו מניחים שהגא"פ רוצים תיעוד של ירי נ"ט על שיירה צה"לית - ולנסות לייצר תמונת ניצחון", כך פתח סגן מיקי חנין, מפק"ץ בבלנ"ם (בית הספר לניוד מבצעי), את התדרוך לקראת היציאה למבצע על הגדר במהלך "עלות השחר". תוך דקות כבר התחילו שיירות של האמרים ונושאות לעבור בין הכוחות במוצבים הצמודים לגבול החם. 

יצאנו בחצות, חצי שעה אחרי הפסקת האש. "הכוחות עוד נמצאים בשטח, הם עדיין צריכים אותנו", מסביר המפק"ץ. הייתה נסיעה בשקט מופתי ובחושך מוחלט, תחת האיום החי של הפצמ"רים, שבכל רגע עלולים להופיע שוב בשמיים השחורים, מטרים ספורים מאיתנו. 

עלינו על ההאמרים בכרם שלום, אחרי שעות בהם חגנו סביב המרחבים המוגנים. התחלנו בניר יצחק, שם אספנו ציוד, ואז הגענו למוצב סופה כדי להביא את האספקה לגדוד 74 שהוקפץ לגזרה. המשכנו כדי לתקן אנטנה על הגדר, ולבסוף נפגשנו עם פלוגת טנקים נוספת - הכול עוד טרם עלות השחר. "אנחנו חייבים להספיק את כל המשימות לפני השמש - אחרת נהיה חשופים לאויב", מסביר סגן חנין. 

"המפקדים בשטח פונים אלינו ומסבירים מה צריך", הוא מתאר, "לפי הבקשות אנחנו מכינים את האספקה - אם יש תקלה בטנק נביא טכנאי, אם יש באג ברשת נביא איש תקשוב ונספק את מה שהם צריכים - בין אם זה נייר טואלט או אוכל". 

בחמש בבוקר, אחרי שעברנו שתיים מהתחנות שלנו לאותו הלילה, הייתה לפתע התרעת שווא של צבע אדום. מיד ירדנו מהכלים, קולטים שאנחנו חשופים. "בזמנים כאלה", מצהיר סרן צחי טוביה, מ"פ ביחידה, "את מבינה באמת את המשמעות של היחידה - אנחנו אלה שמאפשרים למעשה ללוחמים לבצע את העבודה שלהם". 

חמישה צוותים יצאו בו זמנית מכרם שלום, כיסופים, נחל עוז ויפתח. לכל אחד מהם מסלול שונה הבנוי ממשימות שונות - כך הגיע הבלנ"ם לכל צוות וצוות בגבול. כל אחד מהם חבר לכוח לוחם אחר, שמתמצא בשטח ויודע לתפעל את האירועים אליהם כולם חשופים.

הלוחמים מכירים היטב את האויבים ואת המקומות הנפיצים. "כשאנחנו יוצאים למבצע, אנחנו החוליה שחשופה לאיומים בצורה הכי גבוהה. אנחנו מסתובבים לאורך הגדר רחוקים ממיגון ומכלי נשק", מספר סרן טוביה, "לכן הכרחי שיהיה לנו תגבור". 

"אם לא הייתה לנו את היכולת לנהוג בחשיכה בשביל לטפל בפערים בשטח, היו צריכים לשנע את הדברים בצורה חשופה - זה מסכן מאוד גם את המשנעים וגם את הכוחות בשטח", אומר מפקד הבלנ"ם, סא"ל ניב אסף. 

מתחילת 'עלות השחר' ביצעו בבלנ"ם יותר מ-40 פעילויות - כבר ברביעי בערב עם ירי הפצמ"ר הראשון התחילו לנסוע בגזרה, ולא עצרו: "איפה שיש לוחמים פרוסים, יש אותנו - ברגע שהם מגיעים לשטח, צריך שיהיה מי שיאפשר להם את אורך הנשימה".